לקבוצת צמחים מיוחדת - הטחבים - אין פרחים ופירות. לחלקם שכבות תאים בודדות והם זעירים. למרות זאת הם מצליחים לשגשג בחלקי העולם השונים, הכיצד? התשובות לפניכם.

כתבה : ד"ר רקפת הדר-גבאי. צילום : ד"ר דוד דרום

פעם נתייחס במדור הבוטני לצמחים ירוקים, יפים ועדינים, בעלי תפוצה נרחבת בבר ובגינון, שלרוב לא מקבלים את תשומת הלב הראויה להם בשיעורי בוטניקה. הרבה נלמד ונכתב (גם במדור זה) על עצה ושיפה - בגזעי העצים, על הפרחים וההאבקה, על פירות והפצתם, אך קבוצת הצמחים המיוחדת - הטחבים - בה נעסוק במדור זה, היא חסרת צינורות הובלה כפי שאנו מכירים מצמחים בעלי פרחים, ואין לצמחים אלו פרחים ופירות. כיצד אם כן הם מתקיימים בהצלחה כה מרובה בחלקי העולם השונים? ננסה לערוך סדר בנושא זה:

מי קרוב למי בעולם הצמחים
בממלכת הצומח המגוונת נכללים כ- 300,000 מיני צמחים ובכולם קיימים כלורופלסטים - כולם מקיימים את תהליך הפוטוסינטזה. בתכונות רבות אחרות הצמחים מראים גיוון רב מאוד, על כן המדענים מחלקים אותם לקבוצות קירבה, הנקראות מערכות (Divisions) .
הטחבים הולכים ותופסים היום מקום בגינון, והם "הדשא" הירוק המעטר עציצי בונסאי מטפחים וגינות בסגנון יפני, וכן משמשים כמצע גידול בצמחי חממה.
קבוצות צמחים אלה הן חסרות פרחים וזרעים. בטחבים לא קיימת מערכת הובלה של עצה ושיפה ואין להם גבעולים ושורשים כמו שאנו רגילים לראות בצמחים בעלי פרחים. אך לטחבים מערכת העברת מים יעילה לא פחות. בשרכים ובקבוצת נוספות ישנן מערכות הובלה למים ולמזון, אך היא שונה מזו של צמחי הגינון המוכרים, נושאי הפרחים.
הטחבים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות: טחבי עלים - בעלי "עלים" עדינים, בעלי מגע משי, באורך מילימטרים ספורים, המתפצלים מ"גבעול" ראשי; וכן טחבי כבד, בעלי יצע רחב יותר (יצע - גוף צמחי שאין לו איברים מובדלים כגון גבעולים, עלים וכו') השרועים על הקרקע, על עצים ואבנים, ונראים כפיסות ירוקות שטוחות.

כמה עובדות על טחבים
הטחבים קשים להגדרה ובמבט ראשון הם נראים דומים זה לזה, בהסתכלות מקרוב עם זכוכית מגדלת ניתן לזהות הבדלים.
לטחב אין שורשים, אלא ריזואידים, מבנים עדינים העוזרים בקליטת המים והמינרלים וכן משמשים לעגינה במצע הגידול (סובסטרט). הטחבים גדלים על גזעי עצים, על אבנים, בקרקע לחה בין סלעים וכן במים.
הטחבים היוצרים משטח ירוק, קולטים בין "הענפים" הזעירים הרבה גרגרי קרקע ומינרלים הנישאים באוויר, ויש שבמקומות בהם הם גדלים - הם בעצם יוצרי הקרקע.
גוף הטחב הירוק יוצר שטיח רק לאחר הגשם. בעונות יובש הטחבים "נעלמים", הם למעשה מתקפלים ומחכים במעין תרדמה קיצונית. תכונה זו של אבדן מים ושמירה על קודקודי הצמיחה ע"י עלים או חלקי צמח עוטפים וחזרה לחיים מהירה עם הרטבה, מאפיינת את הטחבים.
התנסות מרתקת: קחו טחב יבש והרטיבו אותו במים, תוך דקות ספורות הוא יקבל בחזרה את צבעו הירוק ו"יחזור לחיים". המים עוברים דרך קרומי התאים ובחללים שביניהם, הנשימה והפוטו סינטזה מתחדשים בתוך כשעה.
על הטחב מתפתחים אברי ריבוי זכריים ונקביים. כשהטחב רטוב יכולה להתרחש הפריה. תאי הזרע שוחים אל האבר הנקבי שעל הצמח או על צמח שכן, והם חייבים לעשות זאת בעזרת המים. טחב שלא יורטב בזמן הבשלת תאי הזרע והכנתם לתפוצה, לא יבצע את תהליך הרבייה.

לאחר ההפריה צומח מגוף טחב העלים מקלון עדין ועלי קופסא זעירה. זהו הזיף שבסיסו קשור לגוף הטחב ובקצהו קופסת הנבגים. בטחבי הכבד הקופסא שקועה בגוף הטחב במבט מקרוב על משטח טחב עלים בחורף, נראים הזיפים והקופסאות כשדה פרחים זעיר. הנבגים (Spores) וביובש הוא ניתק, ואז מתפזרים הנבגים. הם יכולים להיות מופצים למרחק קילומטרים רבים בעזרת רוחות. הנבג נובט ומפתח מאג של חוטים ירוקים הנקראים פרוטונמה. מהפרוטונמה מתפתח גוף הצמח - הגמטופיט (בעברית: גמטה - תא מין; פיט-צמח. זהו אם כן הצמח נושא תאי המין). בטחבי כבד, לעתים נישאות קופסאות נבגים רבות על גבעול הנראה כמטריה פתוחה. את קופסאות הטחבים ניתן למצוא בסוף החורף. הם מעדיפים ברובם בי גידול מוצלים יחסית, בצל סלעים, עצים, קירות וכו', או בעציצים אשר בחממות.

ספגנום - יצור אחד שהוא עולם ומלואו
הספגנום הוא טחב משתרע לאורך עשרות מטרים רבים. בסיביר הוא מכסה כשטיח את רוב שטחי היבשה הביתיים. חלקים ותיקים של הספגנום אינם מתים, אלא משמשים קולטי מים עבור החלקים הצעירים הירוקים.טחב זה הוא בעצם מחליף יונים משוכלל ביותר: דפנות התאים קולטות מגנזיום, סידן ויונים אחרים ממי גשם לפני הגיעם לקרקע ומשחררים מימן אל המים. מי הגשם הללו הופכים מיד למים מזוקקים, חופשיים ממינרלים ורמת החמיצות שלהם (pH) יורד ל- 4 - 3, על כן הספגנום הוא בלעדי בשטחו, שום צמח לא יגדל בתנאי סביבה קשים אלה שהוא יוצר. הספגנום קולט עודפי פחמן דו-חמצני שמשתחררים לאטמוספירה, ובכך תורם למאזן הגזים באוויר ותורם לאיכות הסביבה.
במערב סיביר כולה, לדוגמה, קלט הספגנום לתוכו 51 ג'יגה טון פחמן מהאוויר. בספגנום עלולה לשגשג פטריה הגורמת למחלת עור הידועה כמחלת איכרים.

חומר רקע

הטחבים של ישראל, בעריכת קלרה חן ואילנה הרנשטט, כתבי אקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, החטיבה למדעי הטבע, תשס"ד.
Raven.P.H..Evert R.F..Eichhorn.S.E
Biology of Plants, Worth Publishers. (1986)

* המומחית בארץ לנושא הטחבים היא ד"ר אילנה האט-הרנשטט מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה וסיסטמתיקה באוניברסיטה העברית. אני מודה לה על עזרתה בהכנת הכתבה ועל הידע הרב שתרמה לי במשך השנים בנושא זה.