עולם הבוטניקה הוא עולם מופלא שבו מגוון עצום של מיני צמחים. עד היום תוארו יותר מ- 300,000 מיני צמחים בעולם, ורבים נוספים מתגלים מדי שנה ומתוארים כחדשים למדע.

כתב וצילם אורי פרגמן-ספיר

רוב מיני הצמחים החדשים נמצאים באזורים הטרופיים, אזורים אלה עשירים במיוחד וחלקם הגדול עוד לא נחקר. אולם גם באזורנו מתגלים מידי פעם מינים חדשים. דוגמא לכך היא לשון-שור נגבית, מין ישראל נדיר ביותר אשר תואר כחדש למדע על ידי פרופ. אבינועם דנין בשנות התשעים.
ריבוי שמות הצמחים גורם לנו עוגמת נפש לא קטנה; וטרוניות בנוסח – "מי המציא את כל השמות האיומים האלה ?" אינן נדירות. אולם מי שיביט באופן קצת יותר אובייקטיבי, יבין שיש הרבה מאד צמחי נוי וצמחי בר, לכל צמח יש שם וקשה מאד לזכור את כולם. שמות הצמחים מהווים שפה בה אנו יכולים לתאר צמח מסוים; וגם נכון שחלק מהשמות ארוכים ולא נעימים לאוזן. אגב, העברית היא אחת השפות הבודדות בעולם בה לכל שם צמח מדעי ניתן שם עברי תואם.
הסיסטמטיקה, העוסקת במיון הצמחים, היא תחום קשה להבנה. אולם היא מחלקת את הצמחים למספר קטגוריות היררכיות (רמות טקסונומיות) המאפשרות לנו להתמצא ולשחות ב"ים" של הצמחים השונים. ד"ר רקפת הדר-גבאי כתבה מבוא נהדר לנושא הסיסטמטיקה בגן ונוף (1997, י"ב, נ"ב). הפעם נחדד ונסביר את הרמות הטקסונומיות השימושיות ביותר לגננים ולחובבי בטבע ונעמיק במיוחד בנושא משפחות הצמחים.

רמה הטקסונומית הבסיסית והחשובה ביותר היא רמת המין (species)
 
 מין הוא קבוצה של אורגניזמים, דומים זה לזה, המסוגלים להזדווג וליצור צאצאים פוריים. החשיבות העצומה בקטגוריית המין היא שהגדרתו כוללת גם משמעות רבייתית – כלומר פרטים ממין א' אינם יכולים להזדווג וליצור צאצאים פוריים עם פרטים ממין ב'. כך לדוגמא פרטים מהמין איריס ענף אינם מכליאים עם פרטים מהמין איריס גרמני. לעיתים מצליחים להכליא בין מינים שונים בתנאים מלאכותיים אולם הצאצאים של הכלאות אלו (בני הכלאיים) אינם פוריים.
מתחת לרמת המין ישנם זנים ותתי-מינים. שמות תת-מינים וזנים בדרך כלל נותנים לנו אינפורמציה על תכונות הצמח, לדוגמא זן מגוון (Variegata), תת-מין ורוד (ssp. rosea). פרטים בני אותו המין אבל מתת-מין שונה או מזן שונה מאופיינים בתכונות מסויימות אולם כן מכליאים ויוצרים צאצאים פוריים.
רמת התת-מין לרוב מתייחסת לאוכלוסיות של אזור גיאוגרפי מסויים, כמו נרקיס מצוי תת-מין זהוב (Marcissus tazetta ssp. aureus) הנפוץ במערב אגן הים התיכון ומאופיין בפרחים צהובים לגמרי. פרטים של תת-מין זה שונים בצבע הפרחים מהפרטים של נרקיס מצוי תת-מין טיפוסי (Narcissus tazetta ssp. tazetta), אלה נפוצים במרכז ובמזרח הים התיכון ומאופיינים בפרחים לבנים עם עטרה צהובה.
לזנים בדרך כלל אין משמעות גיאוגרפית. זנים שונים של אותו המין גדלים לעיתים קרובות באותו המקום, לדוגמא זני הצבע השונים של הכלנית המצויה (Anemone coronaria) הגדלים יחדיו בצפון הארץ. זן שתואר בטבע נכתב כולל את המילה var.. לדוגמא כלנית מצויה זן לבן (Anemone coronaria var. alba). לעומת זאת זני תרבות נכתבים באות גדולה ללא המילה var., לדוגמא ברזילי נאה מגוון (Metrosideros kermadecensis Variegata).
עד כאן פירשנו את מין הצמח כולל הקטגוריות הנמוכות (תת-מין וזן). אולם כדאי לנו להכיר גם סוגי הצמחים והמשפחות. מינים בעלי תכונות משותפות רבות משויכים בדרך כלל לסוג; וסוגים בעלי תכונות משותפות משוייכים למשפחות המאופיינות בתכונות משותפות. אם נכיר תכונות אלו נדע הרבה על כל המינים המשוייכים למשפחה זו או אחרת. לדוגמא משפחת האורניים (Pinaceae) כוללת עצים ומעט שיחים, מחטניים, בעלי אצטרובלים נקביים ותפרחות זכריות נפרדות. משפחה זו נקראה על שם אחד הסוגים המשוייכים לה – אורן (Pinus), אשר בו יש הרבה מינים, דוגמת אורן ירושלים (Pinus halepensis) ואורן הצנובר (Pinus pinea).


כמו במשפחת האורניים, רוב משפחות הצמחים נקראות על שם סוג המשויך להן, אולם משפחות אחדות נקראו בעבר בשמות אחרים. כיום מקובל לשנות את השמות של משפחות אלו לשמות המבוססים על שם אחד הסוגים. דוגמאות : משפחת השפתניים נקראה בעבר Labiatae שפרושו שפתניים, אולם לאחרונה שונה שם המשפחה ל- Lamiaceae על שם הסוג נזמית (Lamium) המשוייך למשפחה זו; שם משפחת הדגניים Gramineae שונה ל- Poaceae על שם הסוג סיסנית Poa; שם משפחת הסוככיים Umbelliferae שונה ל- Apiaceae על שם הסוג כרפס Apium; שם משפחת המצליבים Cruciferae שונה ל- Brassicaceae על שם הסוג כרוב Brassica.
שינויים אלה לעיתים מבלבלים והם לא היחידים. בשנים האחרונות תודות למחקר אבוצוליוני גנטי-מולקולרי מתקדם לעיתים מאחדים כמה משפחות למשפחה אחת. או משפחה אחת מפוצלת למשפחות חדשות. כך אנו מוצאים לפתע שמין שהשתייך למשפחה מסוימת, משויך פתאום למשפחה אחרת.
לדוגמא בת-שבע יפה (Hoya bella) שויכה למשפחת האסקלפיים (Asclepiadaceae). לאחרונה אוחדה משפחת האסקלפיים תחת משפחת ההרדופיים (Apocynaceae). לכן כל המינים של של משפחת האסקלפיים בעבר, כולל מיני בת-שבע, משויכים כיום למשפחת ההרדופיים.
משפחת השושניים (Liliaceae) הכילה בתוכה בעבר מספר רב של סוגים ומינים, רבים מהם פרחי גינה יפים. כיום מקובל לחלק את השושניים למספר משפחות – משפחת השושניים נותרה עם הסוגים שושן, צבעוני, גביעונית וזהבית; משפחת היקינתוניים (Hyacinthaceae) מכילה את הסוגים בן-חצב, כדן, יקינתון, חצב, נץ-חלב ועוד; משפחת השומיים (Alliaceae) מכילה את הסוגים שום, אגפנתוס ועוד; משפחת סתווניתיים (Colchicaceae) מכילה את הסוגים סתוונית ובצלציה; וכך הלאה.
אחד הויכוחים היותר מפורסמים בין הבוטנאים הוא האם לכלול את כל הקטניות במשפחת הקטניתיים (Leguminosae) או לחלק משפחה זו לשלוש משפחות – משפחת הפרפרניים (Papilionaceae) המכילה את התורמוס, הוויסטריה, הטופח ועוד; משפחת הכליליים (Caesalpiniaceae) המכילה את החרוב, הכליל, הבוהיניה ועוד; ומשפחת השיטיים (Mimosaceae) המכילה את השיטה, האלביציה ועוד; ואם זה לא מספיק בשם Fabaceae משתמשים לעיתים למשפחת הקיטניתיים ולעיתים למשפחת הפרפרניים.

פורום הזה כמובן לא נפתור בעיות סיסטממטיות (לעיתים פרסונליות-פוליטיות) הצצות בין החוקרים השונים. כמו כן אין הכוונה כאן להבהיל את קהל הקוראים מריבוי השמות המבלבלים כל כך. מה שמומלץ לגנן או לחובב הצמחים הוא להכיר את משפחות הצמחים הגדולות והחשובות, כדוגמת השפתניים, מורכבים, איריסיים וכו'.
ברגע שנדע שרוב מיני משפחת השפתניים אינם עצים, בעלי פרחים דו-שפתניים, בעלי עלים נגדיים ובעלי פרי המורכב מארבע פרודות נוכל להתמודד גם עם מינים ששמם אינו מוכר לנו, אולם שיוכם המשפחתי כן ידוע.

על משפחות הצמחים נמליץ לקרוא בשני ספרים:
1. כל עולם הצמחים / מיכאל זהרי / עם עובד / 1982. ספר מעט מיושן בשמות, אולם מעולה בתוכנו וכתוב בעברית.
2. Flowering Plants of the World / Heywood / Batsford / 1993
ספר נהדר המתאר את רוב משפחות הצמחים, עם איורים מצוינים ומפות תפוצה.