יצור עצמי של קומפוסט ביתי תורם להפחתת פליטת תרכובות פחמן לאוויר ומפחית את כמות האשפה הביתית המועברת לאתרי הטמנה. מדובר בפעולה לא מסובכת שכל אחד יכול לבצע אותה בקלות בחצרו.

כתבה: נגה שליט

תקנות המים החדשות מחייבות את ציבור הגננים להיערכות מחודשת. אפשר להתייחס אליהן כאיום אבל אפשר גם לראות בהן הזדמנות לשיפור ולהתקדמות.
ההכרח לחסוך במים מחייב את כולנו לחשוב מחדש על תכנון גינות ותחזוקתן. מגוון הפתרונות רחב, ואחד מהם הוא שימוש מוגבר בקומפוסט, שיכול לחסוך במים עקב שיפור מבנה הקרקע והגדלת תאחיזת המים בה, ויחד עם זאת לתרום להגדלת קצב גידול הצמחים ושמירת בריאותם.

ייצור של קומפוסט ביתי יכול לספק חלק ניכר מהקומפוסט הדרוש לגן, תוך תרומה ניכרת להפחתת פליטת תרכובות פחמן לאוויר, הפחתת כמות הפסולת שמועברת לאתרי הטמנה והפחתת מפגעי פסולת.  מדובר בפעולה לא מסובכת שכל אחד יכול לבצע אותה בקלות בחצרו.

כיום אחוז בעלי הבתים הפרטיים בארץ שנוהגים לייצר קומפוסט בעצמם נמוך למדי (ברשויות בהן יש מודעות גבוהה לנושא מדובר על כ-40%, אך הממוצע הארצי נמוך בהרבה).  כתבה זו נועדה לעודד את כל אלה שעדיין מהססים להצטרף לציבור יצרני הקומפוסט הביתי.

רקע כדי שיוכלו לבצע פוטוסינתזה ולייצר את מזונם, זקוקים צמחים לפחמן דו-חמצני (שהם מקבלים מן האוויר), לאור שמש וכן למים. צמחים מקבלים גם מקצת מחומרי הגלם (המינרלים) אשר ישמשו לצמיחתם מהקרקע.
בטבע, מקור המינרלים בקרקע הם חומרים אורגניים תוצרי פירוק של צמחים ובעלי חיים שמתו או הפרשות של בעלי חיים. מאגר היסודות המינרלים בקרקע נשאר כמעט קבוע ורמת הפוריות של הקרקע אינה נפגעת.
בשטח מעובד, לעומת זאת, היסודות המינרלים שקלטו הצמחים אינם מוחזרים לקרקע. איסוף היבול מונע את החזרת היסודות אל הקרקע, ועם הזמן נעשית הקרקע פחות פורייה. גם בגינת הנוי, שם מסלקים את הגזם ואת הצמחים המתים, היסודות אינם מוחזרים לקרקע לכן נהוג לדשן קרקע חקלאית וגינות נוי.
יש ביכולתנו לסייע לתהליך הטבעי של הפירוק והריקבון של צמחים, אם נחזיר לקרקע את כל אותן שאריות אורגניות מהמטבח או את הגזם מהגינה שלנו, בצורת קומפוסט. כאשר חומרים אורגניים מגיעים להטמנה, כפי שנהוג ברוב המקומות בארץ, יש אפשרות שהם יתערבבו עם חומרים רעילים ולא יהיו זמינים כדשן.
במקרים רבים הם גם לא נרקבים (אלא אחרי תקופה ארוכה מאוד), מאחר שבערימת הזבל חסר חמצן המסייע לתהליך הפירוק. אפשר לומר אם כך, שלתקופה ארוכה חומרים אורגניים אלו "יצאו מהמחזור", והם בבחינת משאב מבוזבז לחלוטין.
תוצר הפירוק של חומר אורגני בתנאים ללא חמצן הוא מתאן (CH4) - גז חממה המגביר את אפקט החממה ותורם להתחממות כדור הארץ. תרומת המתאן להתחממות הגלובלית היא משמעותית והפחתת הפליטה שלו מאתרי ההטמנה מהווה חלק מהמאמץ העולמי להפחתה של פליטת גזי החממה.
לכן, מבחינה סביבתית חשוב מאוד להפריד את החומרים האורגניים ולייצר קומפוסט. בית הגידול תהליך הפירוק בערימת הקומפוסט מתרחש בעזרת בעלי חיים רבים. ערימת הקומפוסט מהווה למעשה בית גידול שמצויים בו נציגים של כל שרשרת המזון. הפירוק של השאריות האורגניות נעשה ברובו בידי מיקרואורגניזמים: חיידקים, חד-תאיים ופטריות.

פעילות תקינה של המיקרואורגניזמים דרושים שלושה תנאים:

  1. חומרי מזון: מיקרואורגניזמים, כמו בעלי החיים העילאיים, זקוקים למקור מזון להפקת אנרגיה. מקור המזון למיקרואורגניזמים הפעילים בקומפוסטציה הם החומרים האורגניים למיניהם.

  2. חמצן: לחמצון החומר האורגני נדרש חמצן. הקומפוסטציה היא תהליך אירובי, הדורש נוכחות של אוויר וחמצן.

  3. מים: קבוצות המיקרואורגניזמים העיקריות הפעילות בתהליך הם החיידקים, שפעילותם מתבצעת בסביבה מימית בלבד. לכן, חומר העובר קומפוסטציה חייב להיות רטוב דיו על מנת לאפשר את פעילות החיידקים. חומר אורגני הוא שם כללי לקבוצה עצומה של תרכובות עם מגוון אינסופי של תכונות.
המקור העיקרי לחומרים אורגניים הם האורגניזמים החיים, ומכאן גם מקור השם. אולם כהגדרה כוללת ניתן לקבוע כי החומרים האורגניים בנויים מארבעה יסודות: פחמן (C). חנקן (N), חמצן (0) ומימן (H). בתהליך הקומפוסטציה החומרים האורגניים מפורקים למרכיביהם אשר זמינים שוב לצמחים למחזור צמיחה חדש.
תרומת הקומפוסט לגינה כאשר אנו מעבירים את כל החומר האורגני לערימת הקומפוסט, לא זו בלבד שאנו מקטינים את נפח האשפה וחוסכים נפח הובלה במכוניות האשפה, אלא גם מעניקים מתנות לאדמה ולצמחים. מי שיעביר את הקומפוסט שהכין לעציצים או לגינת הירק - יגלה שהצמחים שלו מתפתחים טוב יותר ומהר יותר.
הקומפוסט שהוספנו לאדמה מעשיר אותה במינרלים, מאוורר את הקרקע, משפר את הניקוז ומונע סחף. ואם לא די בכל אלה, הוא משפר את הקצב שבו המינרלים מגיעים לשורשים על ידי פעולת החיידקים בתהליך איטי וטבעי, שמתרחש לאורך כל עונת הצמיחה.
הכנת הקומפוסט - אין פשוט מזה אם השתכנעתם שהכנת קומפוסט משתלמת ונכונה מכל היבט, אז מה מנע מכם עד היום להיכנס למעגל יצרני הקומפוסט?
הדעה הרווחת היא שתהליך ייצור הקומפוסט מחייב מאמץ רב, כרוך במפגעים סביבתיים, ונדון לכישלון. ברצוני לסתור דעה זאת ולתת כאן מספר עצות בסיסיות אשר יסייעו לכם לעבור את המחסום הראשוני ולהצטרף לקבוצת יצרני הקומפוסט המכורים לפשטות וליופי שבעשייה זו.

לפניכם הנחיות מפורטות ואם תקפידו עליהן ההצלחה מובטחת

1. בחירת מקום בגינה: אתרו מקום בגינה שלכם, רצוי בשולי הגן במקום מוצל. הצל ימנע התייבשות של הקומפוסט. חשוב שלמיכל הקומפוסט יהיה מגע ישיר עם האדמה כדי שמגוון המפרים יכנסו לתוך הערימה בקלות. כדאי להרחיק את הקומפוסטר מפתחי הבית, אך למקם אותו במקום נגיש שתגיעו אליו בקלות בכל פעם שתצאו לשפוך את פסולת המטבח שלכם.

2. מיכל להכנת קומפוסט: השיגו מיכל גדול מחומר פלסטי ונקבו בו כמה חורים, בעיקר בחלקו התחתון. החורים חשובים לשם אוורור, כדי שיחדור פנימה חמצן הדרוש לתהליך הפירוק. ניתן לרכוש גם קומפוסטר מיצרנים שונים, בגדלים שונים.

ברשויות מקומיות רבות ניתן לרכוש קומפוסטר במחיר מסובסד. בקומפוסטרים המסחריים ישנם פתחי אוורור, ודלת בחלק התחתון שמאפשרת הוצאת הקומפוסט המוכן. אפשר לייצר קומפוסט גם בערימה פתוחה. במקרה כזה יש ליצור ערימה של חומר יבש (גזם דשא, עשבים שעקרתם בגינה, עלים יבשים וכדומה) ולהטמין בתוכה את הפסולת האורגנית מהמטבח. חשוב להקפיד כל הזמן שהפסולת תהיה מכוסה מכל הצדדים בחומר יבש. יתרונה של שיטה זו היא בכך שניתן ליישם אותה ללא צורך
 במיכל מיוחד בחצר.
חסרונות: הערימה נוטה להתייבש ויש להשקות אותה בחודשי הקיץ. בחורף יש להקפיד על ניקוז טוב כדי שלא תיווצר רטיבות עודפת. שיטה זו עשויה להיות בעייתית בחצר בה מסתובבים בע"ח (כלבים, חתולים, ושאר אורחים בלתי קרואים). בכל מקרה, אם תספקו לערימה את התנאים המתאימים - אוורור ולחות מספקת, התהליך הביולוגי יתקיים הן במיכלים והן בערימה.

3. התחלת התהליך: כדי להתחיל את התהליך הניחו בשכבה הראשונה עלים יבשים (חומים), שימו עליה שכבת עלים ירוקים, (במידה והקומפוסטר לא נמצא במגע ישיר עם הקרקע יש להוסיף גם שכבה דקה של אדמה, המספקת את המיקרואורגניזמים המתחילים בפעולת הפירוק).

על שכבות אלה אפשר לשים בהמשך - שאריות אורגניות מהמטבח, שאריות אורגניות מהגינה וגם נייר גזור לחתיכות קטנות. אל תשימו בערמה שאריות של בשר, שומן או עצמות. אלה ימשכו נברנים, כלבים ושאר מזיקים ועלולים לגרום למפגעי ריח.

4. מילוי המיכל- בניית הערימה: כדי להצליח בתהליך ייצור הקומפוסט ולהימנע ממפגעים סביב מיכל הקומפוסט, יש להפריד את הפסולת הביתית לשתי קבוצות עיקריות: האחת זבל " רטוב" עתיר נוזלים ומאסה כגון הירקות ושאריות האוכל.
פסולת זו מומלץ לאסוף בדלי קטן בעל מכסה טוב אשר יוצב דרך קבע במטבח שלכם . בדלי זה תשימו את שאריות הירקות והפירות, לחם ושאריות אוכל מבושל שאינן מכילות בשר.
כאשר הדלי מתמלא תעבירו את תכולתו הישר לקומפוסטר בגינה; הקבוצה השנייה היא הזבל היבש יותר כגון גזם, עלים ושאר החומר אורגני שאנו מביאים בעיקר מהגינה.
כדאי לדאוג תמיד לדלי מוכן ליד הקומפוסטר עם חומר יבש ממקורות שונים, אם אין לכם מספיק בגינה שלכם אספו מערימות הגזם השכונתיות. את הפסולת יש להניח בשכבות של עד 15 ס"מ עובי. כאמור, שכבה ראשונה הגזם מהגינה, עליה שכבת שאריות המטבח, עליה שכבת גזם וכך הלאה.
כך יהיו שתי קבוצות הפסולת, הרטובה והיבשה, מונחות אחת על השנייה לסירוגין. חשוב להקפיד שאחרי כל שכבה של פסולת "רטובה" מהמטבח נכסה מיד בחומר יבש מהגינה. בצורה זו יישמר אוורור נכון של הערימה ויימנעו ריחות רעים והתקפה של זבובונים. שמירה על כלל זה היא המפתח להצלחת התהליך!

5. טיפול בקומפוסט: התנאי לקיום תהליך הקומפוסטציה, כאמור, הוא נוכחות של חמצן ושמירה על לחות.

יש שני מצבים נפוצים בהם תהליך הקומפוסטציה אינו מתקיים כראוי:

  • מצב של עודף לחות אשר מונע אוורור טוב של הערימה. במקרה כזה עולים ריחות רעים מהמיכל. כדי לחזור למצב תקין יש לערבב את הערימה בעזרת קלשון ולהוסיף לה חומר יבש.

  • מצב של חוסר לחות - אינו מאפשר פעילות תקינה של מיקרואורגניזמים. בניגוד למצב תקין בו הערימה מתכווצת בכל יום, במקרה כזה גודל הערימה לא ישתנה. כדי לחזור למצב תקין יש להשקות את הערימה. במידה ויש לכם כמות גדולה של פסולת בבית ובגינה כדאי לדאוג לשני מיכלים, למלא אחד במשך 3 חודשים, לסגור אותו ולהתחיל למלא את המיכל השני. 
    כעבור שלושה חודשים תוכלו לרוקן את המיכל הראשון, להשתמש בקומפוסט ולהתחיל ממיכל מחזור חדש. בסיום התהליך, לאחר 5-6 חודשים (בחורף התהליך איטי יותר), תגלו שהשאריות ששמתם הפכו לאדמה חומה, עשירה, המדיפה ריח משכר של אדמת יער. אדמה זו נפזר בגינה ונפנק את הצמחים - אשר מצידם יעניקו מכל טוב עבור הפינוק הזה.
תולעים אדומות (Eisenia fetida) לשיפור התהליך וורמיקומפוסטציה (וורמי = תולעת, לטינית) הוא שם התהליך בו מיחזור הפסולת האורגנית מתבצע באמצעות תולעי קומפוסט, הפועלות לצד המיקרואורגניזמים.
התולעים ניזונות משאריות החומר האורגני ומפרישות הומוס תולעים, שהוא קומפוסט משובח, המכיל את כל היסודות הנדרשים לצמחים. תוספת תולעים מזרזת את פירוק החומר האורגני ועוזרת לקבל מרקם דק יותר של קומפוסט. התולעים רגישות לאור ולכן הן יורדות לתחתית הערימה, במקום בו הטמפרטורה והלחות מתאימים להן.
התולעים האדומות מתקיימות אך ורק בערימת הקומפוסט. מחוץ לערימה אין מספיק לחות ורקב הדרושים להן. אם תפזרו את התולעים בגינה יחד עם הקומפוסט הן ייעלמו במהרה או יאכלו ע"י הציפורים. כאשר הקומפוסט מפורק לחלוטין התולעים נעלמות מהמיכל.
הן ישובו ויופיעו רק אם תוסיפו לערימה חומר אורגני טרי.

סיכום

ייצור קומפוסט ביתי הוא תהליך בעל תרומה רבה ברמה העולמית על ידי צמצום בפליטות הפחמן; ברמה המקומית התרומה היא שיפור משמעותי בתנאי הצמחיה בגינה הפרטית שלכם. כפי שמוסבר כאן, התהליך אינו מסובך ודורש רק מעט סבלנות ושמירה על כמה כללים פשוטים. הציוד המועט הדרוש לצורך ייצור קומפוסט פשוט וזמין – לא נשאר לכם אלא לעשות את הצעד הראשון - ולהתמכר.

לכתבה על הכנת קומפוסט מתולעים אדומות לחצו כאן