גישת הפרמקלצ'ר ועקרונות יישומה בגינון הביתי. כתבה זו עוסקת בחלק המעשי של הכנת קומפוסט ביתי באמצעות תולעים אדומות: המיכל המתאים, מיקומו, מצע הגידול וה"מזון" שנספק להן

כתב: אלכס קצ'אן, מנכ"ל ארגון הפרמקלצ'ר הישראלי

לאחזקת תולעי הקומפוסט וגידולן יתאים כמעט כל מיכל, מכל חומר (מלבד קרטון). רצוי שהמיכל לא יהיה כבד מדי ושיהיה ניתן להתקין בו חורי ניקוז ואוורור. אם אסטטיקה איננה בעיה, ערימה של עלי שלכת וגזם בפינת הגן בהחלט יכולה לתפקד על תקן חוות תולעים. כמובן שככל שהמיכל גדול יותר, כך יכולת המיחזור שלו גדולה יותר (משום אוכלוסיית התולעים הגדולה יותר).

קליפות ביצים מעדן לתולעים

מיקום הקומפוסט

את מיכל התולעים האדומות צריך למקם באזור בו לא יהיה חשוף לשמש ישירה. כמו כן צריך לשמור עליו מפני חום וקור קיצוניים. דבר זה חיוני במיוחד למיכלים קט

נים ובינוניים. כל מקום יתאים מלבד המקומות הבאים: על גבי מכשיר חשמלי המייצר חום, רטט או קרינה, כמו מקרר, מיקרוגל, טלוויזיה, מכונת כביסה/ייבוש וכדומה. התולעים רגישות לרטט ועלולות לנסות לברוח מהמיכל. בשמש ישירה ובמקומות עם הבדלי טמפרטורה קיצוניים. במקום חשוף לרעלים כגון חומרי הדברה וחומרי ניקוי ביתיים. לבעלי חצר ומרתף, פינה מוצלת בחוץ או אזור פנוי במרתף יכולים גם הם להיות מקום אידיאלי. השורה התחתונה בקביעת המיקום הינה מידת החום והלחות. קצב האכילה האופטימלי של התולעים תלוי בגורמים אלו. הטווח האידיאלי ביותר לכך הינו בין 15-26 מעלות צלסיוס.

מגש ביצים כריפוד

מצע הגידול/ ריפוד

מצע הגידול, או
 הריפוד, הינו הסביבה בה חיות התולעים האדומות והחומר בו אנו קוברים את שאריות המזון עבורן. הריפוד נחוץ לשמירת הלחות והאיוורור במיכל. הריפוד עצמו משמש מזון לתולעים ולכן עם הזמן צריך להוסיף ממנו עוד. ניתן להשתמש בטווח חומרים רחב - נייר עיתון קרוע ביד לרצועות דקות, נייר משרדי גרוס, פיסות קרטון קטנות, מגשי ביצים קרועים דק, נסורת (מעץ לא צבוע ושלא טופל בחומרים כימים), עלי שלכת, קש - כולם באים בחשבון. יש להשרות תחילה את החומרים במים, כי הריפוד חייב להיות לח.
עומק הריפוד במיכל צריך להיות כ-20 ס"מ לפחות (לא להדק) ובתוכו קוברים את שאריות המטבח. חשוב מאוד לכסות את המזון בחומר הריפוד.
דבר זה מבטיח שלא יגיעו אורחים לא רצויים (בעיקר זבובים) ושתהליך הפירוק יהיה יעיל יותר. כמו כן צריך לעתים (כפעם בחודש) לפזר מעט חול או אדמה על המזון. גרגירי החול שבקרקע משמשים את התולעים בתהליך העיכול שלהן.

מזון

כמעט כל סוג של חומר אורגני מהווה מזון לתולעים האדומות. במיכלים קטנים לא מומלץ להוסיף שאריות מוצרי בשר וחלב משום שאוכלוסיית התולעים קטנה מדי ולא תספיק לפרק אותם לפני שיגיעו זבובים. אולם ניתן להוסיף שאריות אלו בכמויות לא גדולות לערימות בחצר. במקרה כזה, פשוט לקבור אותן עמוק באמצע הערימה ולכסות היטב עם חומר הריפוד. אני נדהם כל פעם מחדש לראות את יכולת המיחזור של התולעים הללו!

הטבלה המצ"ב מפרטת את סוגי המזון שניתן לתת לתולעים האדומות ואת אלו שמהם כדאי להימנע.

חומרי מזון מומלצים לתולעים

ממה כדאי להימנע

קליפות ושאריות של פירות וירקות

כמויות גדולות של קליפות חציל, עגבניות, 
קליפות לימון ופרי הדר סחוט

שקיקים ועלי תה, משקע הקפה, כולל פילטר הנייר של מכונת הקפה

שאריות מזון המכילות כמויות גדולות של 
שמן, קטשופ, מיונז
 וחרדל

לחם, פסטה ומוצרי מאפה ישנים או מקולקלים (אם יבש, להרטיב במים ולפורר)

ממתקים, מסטיקים וריבות (עשוי למשוך 
נמלים) 

שאריות מזון מבושל, משומר, ישן, מקולקל

מוצרי בשר ומוצרי חלב

קליפות ביצים (לרסק דק) וקרטוני ביצים (לקרוע לפיסות ולהשרות תחילה במים)

נסורת וגללים של חיות בית צמחוניות

(ציפורים, ארנבונים, שרקנים, אוגרים וכדומה)

גללי כלבים וחתולים וגללי בע"ח אחרים 
אוכלי בשר*

קליפות גרעינים, פקאנים ואגוזים אחרים, גזם צמחי בית

חומר לא אורגני - פלסטיק, זכוכית, פח, 
נייר אלומיניום, שקיות ניילון, כוסות חד 
פעמיות וכדומה

גלילי קרטון של נייר טואלט ומגבות נייר (לקרוע ולהשרות תחילה במים)

 

 
 
 
 
 
 
 
 

ניתן לייחד מיכל תולעים נפרד לגללי חיות בית אוכלות בשר. הטיפול בו יהיה שונה לגמרי וארוך יותר ואת ההומוס המוכן אפשר יהיה לתת רק לעצי סרק. גללי חתולים עשויים להעביר את החיידק Toxoplasma gondii, המסוכן במיוחד לנשים בהריון משום שהוא עלול לגרום לפגיעה מוחית של העובר. אם יש חתולים בבית, צריך לוודא שהם לא משתמשים במיכל התולעים כארגז צרכים.

האכלה

את המזון יש לקבור ולכסות בריפוד. לתולעים אין שיניים ולכן הן לא מכרסמות את שאריות החסה או הקפה שלכם. הן בולעות פיסות מזון אשר עברו ריכוך ופירוק התחלתי על ידי החיידקים והפטריות המיקרוסקופיים במיכל. כמו כן הן ניזונות מהחיידקים ומהפטריות עצמם. לחות נאותה חשובה ביותר לתהליך זה משום שהמיקרואורגניזמים המפרקים חיים ומשגשגים בתוך מעטפת המים הדקיקה העוטפת את החומר האורגני. ללא לחות לא יתרחש פירוק ביולוגי של החומר האורגני וכך גם התולעים לא יהיו מסוגלות לאכול אותו.
אחת הטעויות הנפוצות הינה קבירת כמויות מזון גדולות מדי (ביחס לכמות התולעים במיכל). צריך להימנע מכך משום שעודפים גדולים של מזון ימשכו זבובים, נמלים ואפילו מכרסמים ועשויים אף לייצר ריח רע בבית. מניסיון אישי, עדיף לקבור פחות מדי מזון מאשר יותר מדי.
ניתן לקבוע כמות אידיאלית זו על ידי ניסוי פשוט - קברו יום-יום כמות קטנה ומדודה של שאריות מטבח בנקודות שונות במיכל שלכם. לאחר שבוע, בדקו את המזון שקברתם. אם מה שמצאתם בנקודה הנבדקת הינו רק חומר אדמתי חום, אתם מאכילים את התולעים שלכם בכמויות הנכונות.
לאחר כשלושה-ארבע חודשים (לערך) של וורמיקומפוסטציה ביתית, תצטבר במיכל התולעים שלכם שכבה משמעותית של וורמיקומפוסט, תערובת המכילה את המרכיבים הבאים:

  1. הפרשות תולעים: חומר אורגני שעבר לפחות פעם אחת דרך מערכת עיכול של תולעת. חומר זה אנו מכנים בשם "הומוס תולעים". באנגלית המונח המקצועי הנו Worm Casting.

  2. ריפוד וחומר אורגני בשלבים שונים של התפרקות (כתוצאה מפעילות מיקרואורגניזמים).

  3. נרתיקי ביצים, תולעים בגילאים שונים ויתכן שגם יצורים אחרים כגון תולעים נימיות לבנות, טחביות ואחרים (בדרך כלל במספרים זניחים) .


במיכלים בסדר גודל בינוני עד גדול, השכבות התחתונות יכילו הומוס אחיד במרקמו ובצבעו בעוד שהשכבות העליונות יכילו וורמיקומפוסט וכמובן את אוכלוסיית התולעים.
במיכלים קטנים, רואים שרוב הריפוד נעלם והחומר האורגני הפך לחומר פירורי דמוי אדמה חומה, שחורה או אפורה - הצבע תלוי בסוג הריפוד והמזון. כעת, כאשר המיכל שלכם הגיע לקצה גבול הקיבולת שלו, הגיע הזמן לאסוף את "היבול" - הומוס התולעים ו/או התולעים עצמן ולהתחיל מחזור וורמיקומפוסטציה חדש. מרווח הזמן האידיאלי בין מחזור אחד לבא אחריו הינו בן מספר חודשים לפחות, זאת כדי לאפשר פירוק מוחלט של כל החומר האורגני (מזון+ריפוד) הנמצא במיכל והיווצרות כמות משמעותית של הומוס במרקם דקיק ומסיס לגמרי במים (אסטטי יותר ונוח לעבודה).

לקריאת הכתבה האחרונה בסדרה על איסוף ופיזור הקומפוסט