קיר עליו גדלים צמחי כתלים כגון צלף קוצני, שיכרון זהוב ומציץ סורי ניתן לביצוע גם בגן הביתי, תוך שימוש בצמחים ארץ ישראליים בלבד. קיר כזה הוא אלמנט יפה ומעוצב הדורש תחזוקה מועטה באופן יחסי.

כתב : פרי משה צילום : פרי משה, איציק מרום

בין צמחי הארץ יש קבוצה גדולה של מיני צמחים, הגדלים בין סלעים ועל מצוקים, על קירות אבן, גלי אבנים וכיוצא בזה.

הצמחים הנובטים שם מתבססים בתוך כיסי קרקע ובסדקים שנוצרים בהן. התנאים השוררים בגומחות אלה לרוב קשים: לרשות הצמחים עומדת בדרך -כלל כמות מצע מועטה, המתייבשת במהירות, ולכן חלקם התאימו עצמם לשרוד גם בתנאי יובש עד בוא הגשמים. קשה לעיתים להבין כיצד בסדקים שבחומה, בהם יש מעט קרקע ומעט מקום, משגשגים צמחים מפותחים בעלי פריחה יפה ושופעת.
לשם המחשה, הכותל המערבי הוא דוגמא מובהקת לקיר, אשר עליו גדל צומח כתלים, כגון: צלף קוצני, שיכרון זהוב, מציץ סורי. והיופי-דווקא מהעולם הזה...
בגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל-אביב בנינו קיר כזה, השתול כולו בצמחיית הארץ. ניתן להקים קירות כאלו גם בגינות פרטיות, או לשדרג קירות קיימים לכדי קיר פורח. היתרונות של שימוש בצמחיה קמומית ברורים, וניתן לקבל בדרך זו אלמנט יפה ומעוצב, הדורש תחזוקה מועטה באופן יחסי.
באופן כללי, מיני הצמחים שניתן לשתול על קיר ושזה מקומם בטבע הם רבים. חלקם נפוצים, כמו שכרון זהוב וחלקם יותר נדירים. מקורם של הצמחים באזורים שונים בארץ עם אקלים שונה, תשתית סלע שונה ומפנה שונה. מאפיינים אלה משפיעים על מידת המים הזמינים העומדת לרשות הצמחים.

הקמת הקיר ואופן הגידול

בניית הקיר

  1. השיקולים בבניית קיר צומח כתלים הם:
    רצוי שלא יהיה זה קיר צמוד לבית, בהחלט יתאימו גדר בנוייה/חומה המקיפה את הגינה או קיר של מחסן. במידה ובכל זאת הקיר צמוד לבית, יש לערוך אטימה יסודית בחלקו האחורי כדי למנוע חדירת מים.

  2. תנאי האור הרצויים: מספר שעות שמש והרבה אור במשך היום.

  3.  יש לבחור סלעים טבעיים וחזקים לבניית הקיר, רצוי כאלה שכבר יש בהם נישות טבעיות. בבניה, יש להניח את הסלעים בצפיפות ולכוון אותם בזווית כזו, שתיווצר נישה נוחה להכנסת מצע וצמח.

  4. עיצוב: לא כדאי לעצב את הקיר כך שהכיסים יהיו מסודרים כחיילים. סידור הכיסים במקומות אקראיים, ייתן מראה טבעי יותר לקיר. בכל זאת, בשל נושא הניקוז (ראה בהמשך) יש לסדר את הנישות בצורה כזאת שהצמחים בשורות התחתונות יקבלו את המים המתנקזים מהנישות העליונות. בבחינת בחירת צמחים בהיבט עיצובי יותר, מומלץ לשתול רקפת מצויה בחלק התחתון של הקיר, שכן גם רקפת גדלה יפה על הקיר.

כללים חשובים בהכנת הנישות

גודל: רצוי שהכיס בקיר יהיה גדול ככל האפשר (שיכיל לפחות ליטר מצע גידול). המרווח בין כיס לכיס צריך להיות כחצי מטר (תלוי בגודל הסוי של הצמח שנשתול).
ניקוז: יש לוודא שבכיסי הקיר יש פתחי ניקוז צרים. מי הניקוז העודפים משקים צמחים שנמצאים בחלק התחתון יותר של הקיר.

איסוף הזרעים

כאמור, צמחי הכתלים גדלים בר ברחבי הארץ. כדי לא לפגוע בטבע - ורצוי מאוד שלא - ניתן לקחת בזהירות את מרבית הזרעים מאותם הצמחים בתקופת הקיץ לאחר הפריחה. במקומות שונים בארץ, כגון: יפו העתיקה,ירושלים ומטולה, ניתן למצוא צמחים אלו בכתלי בתים ישנים בין אבנים של קירות תמך.

זריעה

תחילה יש לזרוע את הצמחים במקום מתאים, כדוגמת מנבטה או חממה.
הצעה להכנת מנבטה-חממה ביתית קטנה: ניתן לרכוש קופסא גדולה ושקופה מפלסטיק של חברת 'כתר' בחנויות "עשה זאת בעצמך". גודל הקופסא 60*40*50 ס"מ לערך.לקופסא מוצמדים אף גלגלים.המחיר: שווה לכל כיס.
אני משתמש בתערובת קרקע מיוחדת כמצע גידול : 25% פרלייט,25% טוף מספר 8 , 25% כבול ו-25% חמרה. בנוסף, יש לערבב עם התערובת דשן בשחרור איטי. בתוך המנבטה-חממה מניחים מספר עציצי 10 עם מצע גידול.יש לפזר על המצע את הזרעים ומעליהם לפזר מעט מצע נוסף.בתקופת הנביטה עדיפה השקיה תחתונה יומיומית.באשר לתנאי אור,מומלץ להניח את המנבטה-חממה באזור ללא קרינה ישירה. בנוסף, חשוב מאוד לדאוג לאוורור המנבטה-חממה.

שתילה וטיפול

כאשר הצמחים במנבטה-חממה מגיעים לגובה של כ-10 ס"מ, יש להעביר אותם לנשיה שמכינים בקיר קודם לכן. ההצלחה מובטחת כשהשורשים מבוססים דיים.
 זמן השתילה: את סוגי הצמחים השונים שותלים בחורף או באביב.
דישון: יש להוסיף,אחת לחודש, דשן נוזלי בעזרת משפך ואחת לחצי שנה להוסיף דשן בשחרור איטי. ניתן אף להשתמש בקומפוסט.
ניקוז: יש לוודא שבכיסי הקיר יש פתחי ניקוז צרים.מי הניקוז העודפים משקים צמחים,שנמצאים בחלק התחתון יותר של הקיר.

עיצוב

לא כדאי לעצב את הקיר,כך שהכיסים יהיו מסודרים כחיילים.סידור הכיסים במקומות שרירותיים,יתן מראה טבעי יותר לקיר.בכל זאת, ראוי לדאוג לנושא הניקוז כך שתמיד הצמחים שנמצאים מתחת יושקו גם הם. בבחינת בחירת צמחים בהיבט עיצובי יותר,מומלץ לשתול רקפת מצויה בחלק התחתון של הקיר, שכן גם רקפת גדלה יפה על הקיר.

שתילה בקיר

כאשר הצמחים גדלים לגובה של כ-10 ס''מ,יש להעביר אותם לנישה שמכינים בקיר קודם לכן. ההצלחה מובטחת כשהשורשים מבוססים דיים.

מערכת השקיה

יש להעביר צינור 16 מילימטרים בחלק העליון של הקיר,רצוי שהצינור יהיה בצבע חום כדי שיהיה מוסווה. לצינור יש לחבר צינוריות בקוטר 5 מילימטרים,כאשר בכל קצה צינורית שחובר טפטפת בעלת ספיקה של 2 ליטר לשעה. השקיה איטית זו היא יעילה יותר במקרה של צומח כתלים. את הצינוריות יש לשלשל כלפי הצמחים העליונים. מספר הטפטפות הנדרש הוא חצי מטר בין טפטפת לטפטפת. כאמור,המים המתנקזים מהצמחים בחלק העליון של הקיר ירדו כלפי שאר הצמחים. בנוסף, את הצינוריות מניחים בין הסלעים כך שלא יבלטו, כדי ליצור קיר טבעי יותר למראה.
תדירות השקיה: בקיץ, יש להשקות אחת ליומיים, כחצי ליטר מים לצמח. בחורף בהפוגות הגשמים יש לתת השקית עזר. מומלץ לחבר את מערכת הטפטוף בקוצב מים או לראש מערכת.
זמן שתילה: את סוגי הצמחים השונים שותלים בחורף ובאביב.
מרווח בין הכיסים שעל הקיר: רצוי לשתול בכיסים במרווח של כחצי מטר.
תנאי האור הרצויים: מספר שעות שמש והרבה אור במשך היום.
בתחילת החורף, יש לגזום 50% מנוף הצמח. פעולה זו מחדשת את הצמח ומחזקת אותו.
שיא הפריחה: בגנים הבוטניים ניתן לצפות בשיא הפריחה בסוף החורף,באביב ובקיץ.

צמחי כתלים בארץ

באופן כללי יש מינים רבים של צמחים שניתן לשתול על קיר ושזה מקומם בטבע. חלקם נפוצים, כמו שכרון זהוב וחלקם יותר נדירים כמו אזובית רמון. מקורם של הצמחים באזורים שונים בארץ עם אקלים שונה, תשתית סלע שונה ומבנה שונה. מאפיינים אלה משפיעים על מידת המים הזמינים העומדת לרשות הצמחים.

צמחים עמידים יחסית ליובש

  • אזובית רמון: בן-שיח ממשפחת השפתניים, בעל פריחה בצבע לילך חיוור. נדיר, אנדמי להר הנגב.

  • אזוב מצוי: בן-שיח אפרפר נפוץ ממשפחת השפתניים. עליו,טריים או יבשים,משמשים להכנת תבלין הזעתר. פריחת הצמח לבנה. הוא מצוי באזורים הרריים ברחבי הארץ. יש לציין,כי הצמח לא בהכרח קשור למצוקים וקירות.

  • אצבוע, אירופי, זן יהודה: צמח רב-שנתי אנדמי רעיל,בשרני,ממשפחת האסקלפיים. הצמח בעל פריחה בצבע ארגמן כהה. הוא אינו נמנה על הצמחים שבית גידולם המקורי הוא סלעים ומצוקים,לכן רצוי לשותלו בחלק התחתון של הקיר.

  • חסרף מזרחי: צמח רב-שנתי ממשפחת הלועניתיים, בעל פריחה לבנה. הוא מצוי בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בשומרון ובהרי יהודה.

  • טבורית נטויה: גיאופט נפוץ ממשפחת הטבוריתיים. פרחיו דמויי פעמון,וצבעם צהבהב. צורתו של מרכז העלה דמוית טבור,ומכאן שם הצמח.

  • כתלית יהודה: צמח רב-שנתי נפוץ ממשפחת הסירפדיים.

  • צורית גבוהה: צמח רב-שנתי ממשפחת הטבוריתיים, בעל פריחה בצבע ירוק-לבן-צהבהב. הצמח מצוי בצפון הארץ,בהרי יהודה ובשומרון.

  • צלף קוצני: שיח רב-שנתי נפוץ מאוד ממשפחת הצלפיים, בעל זירי אבקנים בצבע ורוד עז. נושא פרי למאכל.

  • צמרנית הסלעים : בן-שיח נפוץ מאוד ממשפחת המורכבים,בעל פריחה צהבהבה.

  • שכרון זהוב: צמח רב-שנתי נפוץ ממשפחת הסולניים.בפריחה צבע הכותרת צהוב וצבע לוע הכותרת ארגמן כהה.

  • שכרון לבן: צמח חד-שנתי או רב-שנתי ממשפחת הסולניים,הוא מצוי בגליל,בבקעת החולה ובחרמון.

צמחים הדורשים לחות רבה

  • דנדנה רפואית: שרך רב-שנתי נפוץ ממשפחת האספלניים.

  • לוע הארי הגדול: צמח רב שנתי ממשפחת הלועניתיים, בעל פריחה שופעת בוורוד עז או בארגמן.הוא מצוי בגליל העליון,בעמק החולה,בחרמון ובגולן.

  • לוע הארי הסיצילי: צמח רב-שנתי ממשפחת הלועניתיים, בעל פריחה בוורוד או בארגמן. הוא מצוי בשרון,בהרי יהודה,בעמק החולה ובבקעת ים המלח.

  • מציץ סורי : צמח רב-שנתי נפוץ מאוד ממשפחת הזיפניים, בעל ריח פריחה ממושכת בצבע תכלת בשילוב צהוב.

  • פעמונית החומות: צמח חד-שנתי ממשפחת הפעמוניתיים, בעל פריחה בלבן ובכחול. כותרתו דמוית צינור או בעמון. נדיר-גליל עליון ותחתון,כרמל,גולן וחרמון.

  • צלצל החומות: צמח רב-שנתי ממשפחת הלועניתיים, בעל פריחה בצבע סגול חיוור. נדיר-הרי יהודה ובעיקר בירושלים.
  • שערות שולמית: שרך רב-שנתי נפוץ,גדל במקומות בהם יש זרימת מים קבועה.

רשימה זו היא חלקית. ישנם צמחי כתלים רבים נוספים ברחבי הארץ, אולם בשל היותם נדירים יותר, הם לא הוזכרו כאן.

טרנד חדש כתחליף לקירות הצומחים הוא קיר ירוק מטחב, לקריאת הכתבה בנושא הקליקו.