מדוע פרחים צבעוניים? מאיזה חלקים מורכב פרח? ומה תפקידם בהתפתחותם של צמחים?
כתבה וצילמה: רקפת הדר-גבאי
פרחים קיימים רק בקרב צמחים מכוסי זרע ועיקר תפקידם נשיאת אברי הרבייה המינית ומתן אפשרות לריבוי הצמח ויצירת פירות וזרעים. פרחים הם ענפים מקוצרים הבנויים ממספר דורים, הממוקמים זה בתוך זה. כל דור הוא חלק המכיל אברים מטיפוס מסוים שלהם תפקוד מסוים. כל הדורים יחדיו מכוונים להבטחת האבקה והפרייה מוצלחת. חלקי הפרח (הדורים) הם עלים שבמשך האבולוציה שינו תפקידם ובהתאם גם את צורתם והפכו לעלי-גביע, עלי-כותרת, אבקנים ועליים.
עלי הגביע בדרך כלל ירוקים ולכן עוסקים בהטמעה (פוטוסינטזה). עקב דמיונם לעלים בתפקיד ובצורה הם נחשבים התפתחות ישירה של עלי הצמח הרגילים.
עלי הכותרת הם צבעוניים לרוב, ותפקידם ברוב הפרחים הוא משיכת חרקים אל הפרח. מוצא עלי הכותרת מעלים ירוקים או מאבקנים בפרחים מסוימים. בסוג נימפיאה, למשל, ניתן לראות מעבר הדרגתי בין הדורים. בהסתכלות על פרח נראים עלי כותרת צבעוניים מורחבים ובראשם מאבקים (חלק האבקן מכיל האבקה) ולצידם עלי-כותרת רגילים. תצפית זו מעידה על האפשרות שמוצא עלי הכותרת כאן הוא מאבקנים ששינו צורתם ואיבדו את אבקתם הזכרית וכך הפכו לעלי כותרת צבעוניים.
העלי הוא החלק הנקבי של הפרח - עליו מתרחשת קליטת האבקה הזכרית המגיעה ברוח או באמצעות חרקים, בו מתרחשת ההפרייה ונוצר העובר בזרע. לעלי שלושה חלקים: צלקת, עמוד-עלי ושחלה. העלי מצוי בדרך כלל במרכזו של פרח. לעתים, הצלקת שבראש העלי דביקה ותפקידה קליטת גרגרי האבקה. עמוד-העלי הוא הצינור דרכו עוברים גרגרי האבקה בדרכם לביציות. השחלה שבתחתית העלי מכילה את הביציות אליה מגיעים נחשוני האבקה שבגרגר האבקה. בפרח הבוהיניה המגוונת ניתן להבחין בעלי המעוקל, באבקנים ובעלי
הכותרת הוורודים שסביבו.
ליבו של הפרח היא השחלה ובה כאמור מוגנות הביציות. השחלה מתפתחת לפרי, הביציות מתפתחות לזרע שבפרי, תאי הביצה שבתוך הביציות הופכים לעוברים שבזרע - כל זה קורה לאחר ההפרייה. כך מוגן העובר על ידי הזרע והפרי ויכול להבשיל במשך הזמן הדרוש לו. העובר שבזרע ניזון מהשחלה המספקת לו חומרי מזון שמגיעים מצמח האם. הפרחים מאפיינים את מכוסי הזרע בלבד ורק בהם קיימת שחלה (הם אינם קיימים בחשופי זרע - כמחטניים, ציקסיים ואחרים). ההגנה המוקנית על-ידי השחלה איפשרה לצמחים בעלי הפרחים להתפשט בבתי-גידול מרובים ובתנאי סביבה קיצוניים.
הצלקות בצמחים שונים מותאמות היטב לתפקידן. כך בדגניים כחיטה, שעורה או תירס, העברת האבקה נעשית ברוח. כדי לקלוט כמות אבקה מירבית, צורת הצלקת היא כעין נוצות מפוצלות. מבנה זה מגדיל את שטח הפנים של הצלקת ויותר אבקה נקלטת על פני שטחה.
האבקנים בנויים מזיר (מעין ציר) ארוך ושני מאבקים בראשו. במאבק מצויים גרגרי אבקה הנפוצים עם היפתחו. גרגרי האבקה מגיעים אל הפרחים. הגרגרים מכילים את תאי הרבייה הזכריים ומפרים את תא הביצה, כאמור לעיל, ליצירת עובר.
פרח הדגניים אין עלי-כותרת צבעוניים מושכי חרקים. האבקנים במשפחת הדגניים הם בעלי זיר ארוך. הזיר מיטלטל ברוח וכך מפיץ כמות רבה של אבקה המגיעה לצלקת.
מושגים והגדרות
פרח דו-מיני (אנדרוגיני) - מורכב מחלקים זכריים ונקביים ביחד. החלקים הזכריים הם האבקנים (מכילים גרגרי אבקה) והחלקים הנקביים - העלי המורכב משחלה, עמוד עלי וצלקת. הרבה צמחי פרחים נמנים על קבוצה זו. במגנוליה גדולת-פרחים בעלת פרחים דו-מיניים, הבשלת הצלקות נעשית בניצן הסגור. ביום השני לפריחה הצלקות כבר זקנות, לא מקבלות עוד אבקה. ניתן להבחין בעמודי העלי שבתמונת המגנוליה המצויים בשלב הזיקנה. האבקנים מבשילים יום לאחר הצלקות, כך נמנעת האבקה עצמית.
פרחים חד-מיניים: פרח זכרי - מורכב מאבקנים בלבד. פרח נקבי - מורכב מעליים בלבד. פרח כזה מקבל אבקה תמיד מפרחים זרים. לעתים זו האבקה זרה (אבקה מפרט אחר של אותו צמח) לעתים זו האבקת שכנים (אבקה מפרח זכרי שכן באותו צמח).
קרקפת - תפרחת משפחת המורכבים (ומשפחות נוספות) הבנויה מהרבה פרחים קטנים, הנישאים על בסיס משותף הנקרא מצעית. צמחי החמנית בני משפחת המורכבים נושאים על כל גבעול תפרחת גדולה וצהובה, הנקראת קרקפת. ה"עלים" הצהובים בהיקף אינם אלא פרחים עקרים - חסרי שחלות ואבקנים פוריים ו"עלי" המרכז (הגרעינים לפיצוח - פירות החמנית) הם פרחים דו-מיניים. כך במכלואי גזניה, פרחי ההיקף הלשוניים והצבעוניים הם עקרים ואילו הפרחים במרכז ("כפתור") הם דו-מיניים ורק הם יכולים ליצור זרעים. עובדה זו חשובה למי שמעונין להרבות את צמחי המשפחה. יש להכיר את מקום הפרחים הפוריים, יוצרי הזרעים.
צמחים בעלי פרחים חד-מיניים בקבוצת מכוסי הזרע מחלקים לשתי קבוצות לפי מיקום הפרחים :
צמח חד ביתי הוא צמח עליו מצויים פרחים משני המינים, האבקנים והעליים בפרחים נפרדים - הפרחים חד-מיניים. הפרחים הנפרדים יכולים להיות על אותו ענף או באותה תפרחת. דוגמאות לצמחים כאלה: אלון, ברוש, סוף. פרחיו הזכריים של האלון הם עגילים התלויים כלפי מטה מהענף. בצורה זו כל משב רוח מרעיד את העגיל והאבקה נפוצה ברוח ומגיע לצלקות הפרחים הנקביים המופרים והופכים לפרי האלון, הוא הבלוט.
צמח דו-ביתי הוא צמח בו הפרחים הזכריים על פרט אחד והנקביים על פרט אחר. יש צמחי זכר וצמחי נקבה. כאן מדובר בצמח דו-ביתי בעל פרחים חד-מיניים, כמובן. צמחים כאלה הם החרוב והתמר.
להמשך קריאה על משפחת הפרפרניים