שתילת צמחים בעציץ כמוה כיצירת אמנות, ממש כמו ציור. בכתבה זו ננסה לנסח מעין כללים המסייעים ליצור קומפוזיציה מוצלחת של הצמח או הצמחים בתוך העציץ, ויהיה זה קטן או גדול.
כתבה וצילמה: נורית חרמון
אם פעם חשבו שנכון לשתול בעציץ צמחים שיחזיקו מעמד לאורך זמן, היום, בעולם השפע המערבי, הנטייה היא ליהנות מן ההרכב למשך עונה אחת ולהחליפו באחר בעונה הבאה.
הנוסחה הקלאסית היא כלי יעיל, במיוחד לחדשים בתחום, בבחירת ההרכב לעציץ. היא מונעת טעויות ומפחי נפש מיותרים והתוצאה המתקבלת זמן מה לאחר השתילה היא יפה, מלאה ומאוזנת.
אין כמו עציץ גדול ויפה שהצמחים בתוכו יוצרים קומפוזיציה מעניינת למשוך את העין ואת המבט ולפלוט אנחה של תענוג. שתילת צמחים בעציץ כמוה כיצירת קומפוזיציה, כלומר ארגון של אלמנטים, ממש כמו ציור, שבו מארגן הצייר את האלמנטים על משטח דו מימדי. מי שכבר ניסה את כוחו ביצירת הרכב צמחים כזה יודע שלפעמים לא כל הרכב צמחים בכל עציץ יוצר קומפוזיציה נעימה לעין. יש קומפוזציות גרועות, יש סתמיות ויש מוצלחות במיוחד. בכתבה זו ננסה לנסח מעין כללים המסייעים ליצור קומפוזיציה מוצלחת של הצמח או הצמחים בעציץ, ויהיה זה עציץ קטן או גדול.
שתילה של צמח מסוג אחד בלבד
לכאורה, זהו המקרה הפשוט ביותר. עציץ אחד וצמח אחד. זהו גם פתרון נקי ופשוט אשר לעתים הוא התשובה המוצלחת ביותר. אך כדי שהמראה יהיה אטרקטיבי, גם במקרה פשוט כזה ישנם גורמים שונים שצריך להתחשב בהם כדי שהמראה הכללי יהיה נעים לעין.
- הגודל הבוגר של הצמח (לפחות אחרי שנה או שנתיים משתילתו ובהנחה שאיננו בוחרים בשתיל קטן מאוד)
- הגודל של המיכל לעומת הגודל הבוגר של הצמח
- צבע העלווה והפרחים או הפירות של הצמח לעומת צבע המיכל (לנושא זה אשוב בהמשך)
- המרקם של הצמח לעומת המרקם של העציץ.
היחס המוצלח בדרך כלל בין צמח לעציץ הוא 2/3:1/3, שני שליש לצמח ושליש לעציץ.
- אם מדובר בצמח זקוף, כדאי לשתול אותו בגודל כזה השווה לפחות למחצית מגודל העציץ, ולא, מתקבלות פרופורציות שאינן נוחות לעין. כשיגדל הצמח ויגבה עוד יותר, יוכל להגיע לכדי שני שליש של הקומפוזיציה כולה.
- מקרה מיוחד הוא העציצים הגבוהים (מרובעים או עגולים) והפופולריים מאוד, אשר במקרים רבים מוצבים לצידי שער כניסה או יציאה למרפסת, או בבתים משותפים -משני צידי המעלית. בעציצים כאלה יחסי הצמח והעציץ מתהפכים. על פי רוב הצמח תופש כ- 1/3 מן הקומפוזיציה ובלבד והעציץ את ה- 2/3 הנותרים. במקרים כאלה חשוב להקפיד שגודל הצמח יהיה אכן כ- 1/3 מן הקומפוזיציה ולא פחות, ולא – הצמח או הצמחים ייראו "מודבקים" לעציץ ושלא במקומם.
- אם הצמח משתפל (קיסוס למשל, או רגלנית אפריקנית מזן משתרע) ואין לו גובה, המופע היפה יתקבל כאשר הצמח יכסה את כמחצית מן העציץ, ואז יתקבל יחס של 1/2:1/2 שהוא עדיין נעים לעין. במקרים מסויימים ייתכן שהצמח ישתפל עד כדי כך שהוא יכסה כמעט את עציץ כולו וממצב כזה כדאי להימנע. המראה יהיה תמיד יפה יותר אם יציץ העציץ מבעד לענפים או לעלים ויזכיר את קיומו.
אגב, היכרותנו עם צמחי הבונסאי ועם האסתטיקה היפנית, הרגילה את העין שלנו לפרופורציות שונות במקצת ולקומפוזיציות שבהן העציץ הוא שטוח ותופש רק כרבע בערך מן הקומפוזיציה ואפילו פחות, אך שימוש בפרופורציות אלו דורש מיומנות רבה ואנו נתיר אותן מחוץ לדיון הנוכחי.
הרכבים של צמחים רב-שנתיים
בשנים האחרונות, עם התגברות השימוש במיכלים בגינה ובמרפסת (כולל גינות גג), חוגגת לה מגמה של שתילת צמחים רב-שנתיים עשבוניים בעציץ גדול יחסית. שתילה כזאת, מלבד העובדה שהיא דורשת תשומת לב מיוחדת, היא גם עדות לשינוי יסודי. אם פעם חשבו שנכון לשתול בעציץ צמחים שיחזיקו מעמד לאורך זמן, היום, בעולם השפע המערבי, הנטייה היא ליהנות מן ההרכב למשך עונה אחת ולהחליפו באחר בעונה הבאה. במלים אחרות, יצירת אפקט מרשים ודרמטי על חשבון תוחלת החיים של הצמחים.
תמונות של הרכבי צמחים רב-שנתיים עשבוניים, מפתיעים ומושכים, מגיעות אלינו מכל עבר, אך כיוון שמקורן בדרך כלל באקלימים שונים לגמרי משלנו, יש להיזהר מחיקוי אוטומטי. דוגמה קלסית היא עציצים עמוסים בצמחי תבלין אשר, באקלים החם שלנו, מגיעים לגודל רב בתוך זמן קצר יחסית לעומת ארצות קרירות יותר בקיץ, שבהן שומר צמח התבלין על גודל סביר ואינו מביס את חבריו לעציץ. באופן כללי אפשר לומר שהחום הקייצי בארץ גם מאיץ את גידול הצמחים וגם מקצר את חייהם ולכן יש להתאים את הבחירה בצמחים לתנאים המקומיים.
הנוסחה הקלאסית
בספרות הגינון האנגלו-סאקסית, כמעט בכל ספר העוסק בנושא, תמצאו את הנוסחה החיננית הבאה: רצוי שהרכב הצמחים בעציץ יהיה בנוי משלושה צמחים - צמח שהוא thriller , צמח שהוא spiller ואחד שלישי שהוא filler. בתרגום חופשי שלי הנוסחה בעברית תהיה צמח חולש, צמח גולש וצמח גודש ובקיצור - חולש, גולש וגודש (חג"ג).
הנוסחה הזו מניחה שרצוי צמח אחד, הוא ה"כוכב" של ההרכב, שיהיה מרשים ובעל נוכחות, צמח נוסף משתפל שייצור תנועה כלפי מטה ויטשטש-ירכך את שפת העציץ וצמח שלישי, שימלא את החלל מסביבם וביניהם כמעין רקמת מילוי.
הנוסחה הקלאסית המתוארת כאן היא כלי יעיל ובמיוחד למִתְנסים חדשים בבחירת ההרכב לעציץ. היא מונעת טעויות ומפחי נפש מיותרים והתוצאה המתקבלת זמן מה לאחר השתילה היא יפה, מלאה ומאוזנת. ועם זאת, מתבקשת כאן הסתייגות ותוספת.
אף על פי שהנוסחה הקלאסית נשמעת משכנעת ודי קלה לביצוע, הניסיון מלמד שאין היא מספרת את הסיפור כולו. למעשה, נוסחה זו נשענת על צורת הצימוח השונה של הצמחים הנבחרים ועל מידת הנוכחות שלהם. ה"חולש" הוא בדרך כלל גבוה יותר, בעל עלים אדריכליים וגדולים. ה"גולש" הוא צמח משתפל ואילו ה"גודש" הוא צמח צפוף בדרך כלל האמור למלא את החלל. מי שייצמד לנוסחה זו עלול לגלות שהצלחת ההרכב של הצמחים תלויה גם באיזון מסוים שבין ניגודי הצמחים לבין הדמיון ביניהם. בהרכב האחרון שהוצג כאן שונים הצמחים מאוד זה מזה אך מאחד אותם הצבע הירוק הרענן. בהרכב שתואר למעלה עם המיסקנתוס, הצמחים שונים מאוד זה מזה אך מאחדת אותם העובדה שהם ירוקים ולא נושאי פרחים.
כך, הבחירה הראשונית של הצמחים ככאלה שיש בהם ניגודים מצד אחד ותואם כלשהו מצד שני, היא חשובה ביותר ובעצם היא שתקבע את הצלחתו של ההרכב.
שמעתי לראשונה טענה זו בהרצאה מפי אדריכל ישראל דרורי. כפי שנטען למעלה, שתילת "קוקטיילים" של רב-שנתיים היא נושא חם בגננות העולמית ונוסחת שלושת הצמחים שתוארה כאן זוכה לגרסאות מתוגברות. שלושת התפקידים עדיין תקפים אך במקום שכל תפקיד ייוצג על ידי צמח אחד, הוא מיוצג על ידי שני צמחים ואפילו יותר.
קוקטיילים מעין אלו מעניקים מן הסתם תחושה של עושר אך בגלל המגוון עלולים הצמחים ליצור גם תחושה של גודש מיותר או של אי שקט במקום הרמוניה רגועה. ואמנם, כל המעיין בעיתוני גינון שונים עלול להיתקל בעציצים השתולים בשפע של צמחים, ללא סדר וללא כל היגיון ולעומתם, בהרכבים עשירים ומרשימים המשדרים, בכל זאת, ארגון מושכל של הצמחים. ההרכב העשיר הבא מותיר רושם רב על המתבונן בשל היותו בשל ומפותח היטב.
יחסי הכוחות בין הצמח והעציץ
ידוע שעציץ יפה ומיוחד יכול לעמוד לבדו ללא צמחיה. במקרה כזה הוא רשאי לתבוע את כל תשומת הלב של המתבונן. ואולם, למן הרגע שבו אנו שותלים צמחים בעציץ, ברוב המקרים הצמחים אמורים להיות השחקנים הראשיים בקומפוזיציה ואילו העציץ – רק שחקן משנה או אלמנט תומך. במלים אחרות, העציץ אמור להבליט את איכויות הצמחים ולא להאפיל עליהן. דוגמה מצוינת למצב זה אפשר לראות בצילום שבו עציץ הקרמיקה היפהפה בצבע טרה-קוטה (זה שבו שתול האדר הכפני), עם מרקם עדין של ריבועים קטנטנים, איננו מתחרה בצמחים ומהווה להם רקע נעים לעין. הצילום של העציץ הצבוע בפסים בגווני צהוב וכחול, מהווה דוגמה פחות מוצלחת. מוטב היה, אולי, להשאיר את כד הקרמיקה הזה לככב לבדו.
כיוון שבארץ נמכרים עציצים רבים מקרמיקה עם גלזורה מבריקה בצבעים שונים, כדאי להתייחס לנושא זה באופן מפורט יותר. מבלי שערכתי סקר מדויק אני מוכנה להסתכן ולומר שרובנו בוחרים עציצים בצבעים רגועים – לבן, בז', ירוק בהיר, חום ואפילו שחור. רק אמיצים מסתכנים בבחירת עציצים בצבעים עזים כמו אדום, כתום, צהוב וירוק עז (הכחול והטורקיז הם אולי דוגמאות יוצאות דופן שכן צבעים אלה מקובלים יותר במרחב הים התיכון ואפילו מאפיינים אותו). הסיבה להעדפת הצבעים השקטים ברורה ומזכירה את הגישה לצבע בעיצוב סלון הבית. לרוב גם הוא בצבעים שקטים, המשרים רוגע ואשר, וזו נקודה חשובה, מאפשרים לאלמנטים צבעוניים אחרים בסלון להתבלט. רובנו, כנראה, חוששים מצבעוניות חזקה מדי. צבעי עציצים שקטים ומרוסנים יותר, מעצם טיבם, מאפשרים לצמחים להיות השחקנים הראשיים, במיוחד אם הצמחים צבעוניים או מעניינים בצורתם ובמרקמם. ועם זאת, כדאי לשמור על "ראש פתוח" ולזכור שיש מצבים שבהם צבע עז של עציץ יכול לתרום תרומה מיוחדת, ביצירת כתם מעניין (וקבוע) של צבע.
אחת הגרסאות המוצלחות של יחסי כוחות בין הצמחים לעציץ שבו הם שתולים היא זו שבה העציץ לא רק מתאים לצמחים בגודלו, אלא אף מהווה חזרה על אחד האלמנטים הקיימים בהרכב הצמחים. לדוגמה, אם העציץ צבוע בצבע החוזר על אחד הצבעים הדומיננטיים בהרכב הצמחים, תחושת הלכידות של המראה כולו מתחזקת כמו בדוגמה שבה הצמחים שתולים בעציץ האפור דמויי האבן ובעציץ הכחול הבוהק.
דוגמה מוצלחת במיוחד, היא זו שבה העלים המרועפים של הגרפיון הם הד ברור למרקם האבנים של העציץ המיוחד הזה. כדי למצוא התאמה כזו נדרשים לא רק עין חדה אלא גם מאמצים לא מבוטלים למציאת המיכל המתאים.
להמשך קריאה על ייצור מכלי שתילה מחומרים ממוחזרים