איך מגדלים חסה בגינה

החסה נמנית על משפחת המורכבים; אפשר לגדל אותה כל חודשי השנה בשטח פתוח; אז איך מכינים את הקרקע לשתילה?

מאת: נביל עומרי

החסה נמנית על משפחת המורכבים, הכוללת בין השאר גם את העולש על טיפוסיו השונים והארטישוק. ישנם שמונה טיפוסי חסה שונים: חסה רומית (חסה ערבית), אייסברג (אמריקאית), ראש-חמאה, ננסית, מסולסלת, עלה-אלון, בטביה וחסת עלים (השונה מחסה רומית). לכל אחד מהטיפוסים הירוקים, יש טיפוס מקביל בצבע אדום-סגול. לכל טיפוס מטיפוסי חסה יש זנים שונים, כל הטיפוסים נמנים על אותו מין, בין אם ירוקים או אדומים.

את החסה אפשר לגדל כל חודשי השנה בשטח פתוח

והיא נמצאת על מדפי הסופרמרקטים לאורך השנה כולה. לאחרונה החלו לגדל אותה במבנים כדרך לשמירת כשרות ומניעת כניסה של מזיקים וחרקים. מספר מצומצם של חקלאים מגדלים חסה ערבית בשיטת ההידרופוניקה.
העונה הבעייתית ביותר לגידול חסה היא עונת הקיץ בגלל בעיות איכות, הכוללות החמה פנימית בחסה רומית והחמת שולי העלה בחסה אייסברג, קוטר ומשקל (גודל) נמוכים בכל המינים, היעלמות ניכרת של הצבע האדום בחסות האדומות וכן הופעת הפרגה (יצירה מוקדמת מדי של פריחה וזרעים, הפוגמת בצימוח) .

הזן הדומננטי בחסה ערבית נקרא נגה (936). בשנה האחרונה הוחדר לשוק זן חדש שנקרא אסף, שהוא סביל להפרגה והחמות וגם סביל למחלות שורש דוגמת הפוזריום.
בשתילות סתיו וחורף של חסה רומית, שותלים את הזן הוותיק חסת עלים צהובה.
הזן הדומיננטי בחסת אייסברג קיצית נקרא לילך ובסתיו-חורף הזן לימור.
ניתן להפחית ואף למנוע בעיות איכות, הנובעות מתנאי גידול מחוץ לעונה, על ידי הקדמת מועד אסיף היבול.

הכנת קרקע ושתילה
מרחיקים את שיירי הצמחים מגידול קודם מאזור השתילה ומפזרים קומפוסט. כתחליף לקומפוסט אפשר לפזר דשן מורכב, שמכיל חנקן, זרחן ואשלגן בכמות של 100 גרם דשן למ"ר. הופכים את הקרקע ומצניעים את הדשן/קומפוסט, מרטיבים בהשקיה ומכינים ערוגות . חשוב להקפיד על כך שבשטח השתילה לא גידלו חסה בחמש השנים האחרונות ושהקרקע מנוקזת וחשופה לשמש מלאה.
לשתול בקרקע נקייה מעשבים (להשמיד עשבים קיימים לפני השתילה) ובמהלך הגידול לעשב באופן ידני. אין להשאיר את העשבים כיוון שהם מתחרים חזקים בחסה על מקורות המים והמזון ואז לא נגיע לגודל ולאיכות הרצויים.
המרחק בין השתילים הינו 40 ס"מ בין שתיל לשתיל ו-35-30 ס"מ בין השורות. עדיף לעשות צמדים של שורות ורווח של 50 ס"מ בין הצמדים. במרכז כל צמד, תעבור שלוחת טפטוף. ניתן להכין את השתילים באופן עצמאי מזרעים או לקנות אותם במשתלות.

השקיה תתבצע או בהמתזה או בטפטוף. מיד עם השתילה משקים בכמות של 25 ליטר/מ"ר ובמשך ארבעת הימים שלאחר מכן משקים בכל יום בכמות 5-10 ליטר/מ"ר. לאחר היום החמישי מרווחים את ההשקיות ומשקים כל שלושה ימים בכמות של 10-12 ליטר/מ"ר בכל השקיה. מדשנים בכל השקיה שנייה בכמות של 5 גרם למ"ר ומגיעים לכ-7-10 גרם למ"ר בשיא הגדילה.

מחלות ומזיקים

בקיץ כמעט ואין מחלות בחסה, בחורף מופיעה מחלת הכשותית. מטפלים נגדה בתכשיר רדומיל 0.3 גרם למ"ר. מטפלים עם הופעת כתם ראשון בשני ריסוסים עוקבים, בהפרש של 7-10 ימים ביניהם.
מזיקים מופיעים בעיקר בקיץ, כמו פרודיניה וכנימות עש. מטפלים בהם בתכשירים כגון מץ' ומוספילן. בעונות המעבר יש התקפות של כנימות עלה, שהתכשיר מוספילן יעיל גם נגדן. בסוף החורף-התחלת האביב יש התקפות קשות של חלזונות, נגדם מפזרים מתזון בשולי החלקה ובין השורות.
בחומרים בהם מתבצע ריסוס ישיר על עלי החסה יש להמתין שבוע עד עשרה ימים ממועד הריסוס ועד לקטיף.

אסיף
בשיא הקיץ משך הגידול משתילה לאסיף נמשך כ-30 עד 35 יום בשטח פתוח וכ-25 עד 30 יום בבית צמיחה או בבית רשת אטום. משך הגידול בשיא עונת החורף בשטח פתוח עלול להגיע ל-90 יום.

תכונות ושימושים
החסה עשירה בלוטאין, נוגד חִמצון התורם לבריאות העין וככל הנראה גם להפחתת הסיכון למחלות לב וסרטן. החסה הסגוּלה עשירה הן בלוטאין והן באנטוציאנינים, אף הם נוגדי חמצון רבי עוצמה. החסה הינה מקור חשוב לחומצה פולית (פולאט), שהוא ויטמין מקבוצה B וכן לויטמין C, לבטא-קרוטן המהוה חומר מוצא לויטמין A; כמו כן, מהוה החסה מקור חשוב לויטמין K. כל הוויטמינים הללו תורמים להפחתת הסיכון למחלות לב וסרטן, וחלקם תורמים אף להפחתת הסיכון לשבץ מוחי, קָטַראקט וסִבּוּכי סוכרת, וכן לשמירה על תפקוד מערכת החִסוּן, לגדילה תקינה, לשמירה על בריאות העור, לקרישת הדם ולחוזק העצם. אגב, חסה רומית עשירה פי חמִשה מחסה איסברג, בכל אותם ויטמנים ופיטוכימיקלים התורמים לבריאתנו. אשר על כן, הירוּקים אינה רק תנועה, אלא גם תזונה נכונה. ועל כך כבר נאמר, חס על חי וחי על חסה.

כמובן החסה נמצאת בכל תפריט של סלט ומקשטת יפה את צלחת המנה העיקרית המוגשת לסועדים.
להמשך קריאה על איך מגדלים ירקות בגינה