פריחת גיאופיטים ים תיכוניים שונים מתפרשת מהסתיו ומגיעה לשיאה באביב

גם העלווה שלבלבה בחורף עומדת להעלם לקראת כניסת אברי האגירה לתרדמת קיץ. גיאופיטים ים תיכוניים מאופיינים בתרדמת קיץ, כאמצעי הישרדות לתקופת היובש הממושכת האופיינית לאקלים ים תיכוני.

כתב: פיני שניר, ממ"ר גיאופיטים, שה"מ

רשימת הגיאופיטים הים תיכוניים המקובלים בגינון בארץ ארוכה ועסקנו ברבים מהם בגיליונות הקודמים של העלון. רשימה חלקית של אלו המקובלים בגינון כוללת את: החצב, חבצלת החוף, רקפת, כלנית, נורית, ספרקסיס, מיני נצי חלב, מיני בן חצב ועוד.
טיפול בפקעות ובצלים בגינה לקראת הקיץ: עם התארכות היום ועלייה בטמפרטורות באביב בשילוב החמסינים, מסיימים אחרוני הגיאופיטים הים תיכוניים את פריחתם ומתחילה כמישה של העלים. בגינון נעדיף בדרך כלל להשאיר את אברי האגירה במקומם בקרקע לפריחה חוזרת בשנה הבאה. השינויים האקלימים גורמים לשינויים פיזיולוגים בצמח. העדיפות בהפניית מוטמעים מוסתת מיצירת פרחים וזרעים לטובת חידוש מאגרי המזון באיבר האגירה התת-קרקעי אשר הידלדל בחורף.


לפיכך, למרות שהעלווה כבר לא במיטבה יש להאריך את תקופת הגידול בעוד מספר שבועות בכדי לאפשר לאברי האגירה להתמלא ולהגיע לבשלות מבחינה פיזיולוגית.  משקים מנות מים תוך הגדלת מרווחי הזמן בין ההשקיות. רצוי להוסיף דישון עם דגש על אשלגן שהינו בעל חשיבות רבה במילוי חומר הריבוי, כגון חנקת אשלגן.
במקביל אפשר ורצוי לסלק פרחים שקמלו. בצמחים שרוצים לאפשר זריעה עצמית אפשר להשאיר בשטח מספר פרחים בודדים ומצטיינים למטרה זו. לפני כמישת העלווה רצוי לסמן את החלקה בכדי לזכור לפסוח עליה בעת עיבוד הקרקע. חלקה זו אין לעדור או לקלטר בכדי למנוע פגיעה באברי האגירה הטמונים בה.
בהמשך מפסיקים לחלוטין את ההשקיה בחלקה זו ועם קמילת העלווה אפשר לכסח ולגרף את שאריות הצימוח שעל פני האדמה. בחלקה כזו רצוי להמעיט ככול הניתן בהשקיה בקיץ.
בחלקות בהן משולבים צמחי גיאופיטים בעציצים הניתנים לניוד, ניתן עם סיום פריחתם להעביר את העציצים לאזור צדדי, מוצל, להמשך תהליך הכמישה של העלווה. בהמשך יש לאחסן בתנאי הצללה או מחסן מאוורר, עד החזרתם לחלקה ולהמשך גידול בסתיו הבא.

מבחר הגיאופיטים בגינון כולל גם כאלה הפורחים בקיץ כגון:

אגפנטוס Agapnthus spp.

אגפנתוס
 צמח בעל קנה שורש, מבסיס הצמח עולה שושנת עלים סרגליים צרים, ירוקי עד, עמיד לקור אך הצימוח נעצר בחורף. פרחים רבים נישאים בתפרחת סוכך בראש גבעולים העולים מבסיס הצמח. גבעולי הפריחה יכולים להגיע לגבהים שונים בהתאם לאופי הסלקציה, עד לגובה 120 ס"מ. הפריחה בצבע כחול בגוונים שונים ולבן. הצמח גדל בגושים שרצוי לדלל אחת למספר שנים. עדיף לגדל בחצי צל, אך יכול לגדול גם בשמש מלאה.

קאנה Canna spp.

קאנה
צמח בעל קנה שורש, ממוצע טרופי, יש מינים ומכלואים שלו הגדלים היטב גם בתנאי הארץ. ירוק עד, אך באזורים קרים הצימוח נעצר בחורף.
הפריחה ממושכת מסוף האביב ועד הסתיו. מבסיס הצמח עולה גבעול שלאורכו עלים רחבים, ובראשם תפרחת במגוון צבעים וגוונים: אדום, כתום וצהוב.
גם העלים יכולים להופיע בצבעים שונים: אדום, ירוק ובעלי גוון מפוספס. מתאים לגידול בחצי צל עד שמש מלאה. ענף שמסיים לפרוח רצוי לגזום מבסיסו וענפים חדשים יעלו מהקרקע.

אלסטרומריה Alstromeria spp.

אלסטרומריה
צמח שיחי ירוק עד, בעל קנה שורש, לאורך הגבעול עלים צרים וקצרים ובראש חלק מהם תפרחת של פרחים בעלי מופע של גוונים ציוריים, גובה השיח יכול להגיע ל-80 ס"מ. הפריחה מתפרשת מהאביב עד לסתיו (באזורים חמים מתקשה לפרוח בקיץ).
בשנים האחרונות משווקים בארץ עציצים עם מכלואים בעלי סבילות גבוהה יותר לחום ואשר מתאימים לפריחה ממושכת יותר בתנאי האקלים בארץ. יש זנים במגוון צבעים רב: כתום, צהוב, לבן, לילך, ורוד, בורדו ואדום. מתאימה לגידול בחצי צל. הסרת ענפים שסיימו לפרוח תעודד המשך פריחה.

להמשך קריאה על גיאופיטים בגינה פריחה חורפית ואביבית