צמחים בגווני זהב - תור הזהב

לעתים, בשעת בין ערביים שקטה, חולף בראשי הרהור שאומר, שאולי בעצם, מתוך עשרה קבין של יופי שירדו לעולם, תשעה נטלו שעות אלה. שאולי בעצם, כל ההנאה מנפלאות הבריאה, טמונה ברגעים האלה - רגעי הזהב של הטבע, השזורים כאבני חן לאורך השנה כולה ומעטרים את ימינו בשלווה, בהתחדשות ובהפתעות

כתב וצילם: רועי קן-תור

צמחים שפוגשים בבוקר

נצא לטיול בשמורת העין, בה חוברים הבר והתרבות, ונלקט צמחי זהב אל זר השבת: עלי זהב רעננים של אביב, עלי סתיו משלוליות השלכת וכמובן עלים זהובי-עד. עלים מיוחדים, שכאשר מונחים הם בכף ידי, מרגיש אני כאילו מטיל זהב אני אוחז. כמו... כמו פרסקיה שיחנית 'ססגונית' למשל. ולחשוב שאם אטמין חלקיק זהב קטן זה באדמה, עוד יצמח ממנו גוש זהב... ממש פלא פלאים.

בגן הזהב יש מקום לכל הצמחים - רק צריך להגיע בשעות הפתיחה - מוקדם בבוקר, עת זריחה מעוררת את העולם, אז מתעטפים צמחי הגן בטלית זהובה של אור. או בין הערביים, כאשר כל השמש שנספגה במשך היום, פורצת החוצה מהצמחים ומאירה את העולם ברסיסי זהב - אז עולה הזמר משדות הזהב המבשילים דגניהם. יד אומן נסתרת, עוברת ומושחת במכחול את כל צבעי העולם, בשכבה שקופה של זוהר קסום.

את טיולינו נפתח בבוקרו של אביב מוקדם, עת כל הארץ מתחדשת ומתמלאת בציוצים רעננים. האלות - הארץ-ישראלית והאטלנטית - מתחממות, הרימון מתכסה בפלומה נוצצת ועלי הזהב החדשים של כליל החורש מתערבבים בין פרחיו הוורודים. גם בין צמחי התרבות  יש התרחשות. המשמש מתחדש וחוסה לצד עליו הטריים של הפיקוס האוזני, שעליו הותיקים עוד מונחים לרגליו. עבור מי שעומד תחתיו, נראים קצות הענפים כציפורי אש הפורשות כנפיים.

את להבות האש הללו נוכל למצוא כעת גם בקומת הקרקע של הגן, מרצדות בין גושי ננדינה תרבותית 'ננסית' (קומפקטום) לבין כריות ביצן רחב-עלים המתחדשות בשמש המלאה. להפתעתי גם בתוך הסבך הירוק האינסופי של צמחי הצל, גיליתי מטמון - פילודנדרון מן הזנים הצבעוניים (Ruby, Prince of Orange ודומיהם). קרן שמש שחדרה מבעד לכיפת העצים הגבוהים ונחה על עלה צעיר, צבעה אותו בחום זהבהב מושלם. הצבע בלט עוד יותר לצד אחיו כסוף העלים 'Moon Shine'.

צמחים זהובי עד

בהמשך מסלולינו, נפגוש את זהובי-העד. קיים הבדל מהותי בין צמחים אלה  לבין, כנראה, כל שאר הצמחים בעולם. הזכרנו ועוד נזכיר צמחים רבים המבקשים, ולו לעונה קצרה וחולפת, להיות זהובים. אך כאן צומחים לפנינו צמחים, שנדמה לי לפעמים שחוקי הטבע לא חלים עליהם. שהגדרות בוטניות הן מהם והלאה. כיצד אפשר לומר שצורית נוסבאומר היא ירוקת-עד? והאם מומחי  הבוטניקה יכולים לקבוע בוודאות שכריך ביוקנן נושם או שמא אינו בין החיים?

כבר מרחוק, ניתן להבחין בנצנוצי האור למרגלות הגבעה. כשנתקרב, נראה שאלו בעצם מושבות של צורית נוסבאומר הנובעות כמעיינות זהובים מבין הסלעים. כמה יפות הן, נהנות מן השמש המלאה ומשחקות בתופסת צבעים עם הסביונים - הכחלחל והשלהבתי. אילו רק יכולתי, הייתי רץ אל כל המשתלות, אוסף את אחיותיהן הירוקות מחיוורון הצל ומשחרר אותן לחופשי.

משילובי הצבע האלה נמשיך ונהנה גם במעלה הגבעה, שם שיחי פרסקיה שיחנית 'ססגונית' עולים ומסתלסלים עם כסופי-עלים חסונים דוגמת ערער 'הבנלי קלאוד' והאיקליפטוסים קרוס ו'בייבי בלו'. את הפרסקיה, בת למשפחת הצבריים, אפשר לגדל אף בהצללה חלקית ועדיין ליהנות מזיו פניה. מומלץ לא ליד מעבר בשל הקוצים שבחיקי עליה. את המראה משלימה שלולית חורף עונתית זהובה, שנובעת מחמציץ וולקני 'וולווט סנסט' שעלה על גדותיו.

נמשיך משם אל נקודת תצפית יפה המשקיפה אל עבר שדות הזהב, הממלאים את העמק שלמטה. כאן נגלה סוקולנט טבוריתי נוסף-  ניצנית חלודה. ראוי לכל אוהב צבע לאמץ אותה לגנו, שכן אין דומה לה בעולם הבוטני - נראה שהצייר ערבב כאן חום וכתום-חלודה עם שלוש קרני שמש מאירות.

צמחים מומלצים בגוון זהב

לקראת תחילת הירידה אל המפנה הצפוני של הגבעה, יתחילו להופיע צמחי כריך ראשונים. תחילה, חשופים לשמש, כריך 'פררי פייר' בעל צבעי הזית המשתנים לכתום-חלוד ושוטפים את סביבתם באור. בהמשך, עם התמעטות השמש, מכסות כריות עשב זהובות את המדרון - אלו הם כריך פרגולי וכריך קומנס 'ברונז פורם'. בצל הסלעים הגדולים, בגומחות לחות, גדל כריך ביוקנן זקוף העלים. את זה האחרון גידלתי פעם בגינה בשרון. בסוף הקיץ המתיש, ניקיתי את הערוגה, וכשהגעתי אליו, הוא פשט נתלש ממקומו בקלות, יבש וחסר חיים. היססתי לרגע, אולם אז תחבתי את צרור העלים בחזרה לאדמה וכך הוא המשיך "לחיות" עוד חודשים ארוכים. האם לא ראוי לספח אותו למשפחת החיעדיים?

מעלתם הגדולה של הכריכים הללו, היא יכולתם המופלאה להשתלב בכל מקום בגינה. עם כל צמח, כל צבע וכל מרקם. צבעם הבהיר והנייטרלי, משלים בטבעיות כל שילוב צבעים שיעלה על הדעת ויתרה מכך, גונם ה"יבש" גורם לצמחים שלידם להראות חיוניים מתמיד. גם מראם הטבעי והמעט פרוע, יוצר ניגודיות הרמונית מושלמת עם כל מרקם עלים אחר.

פריט בודד של אלגיית המטאטאים, נמצא בשולי הגבעה. מתוך מפרקי ענפיה השבטבטיים עולים עלי זהב מתכתיים ממש, עד כי  נראה כאילו ילדים אכלו כאן מטבעות שוקולד והותירו אחריהם את עטיפות האלומיניום הזהובות. האלגייה נראתה לאחרונה בגבעת רם בירושלים ומאז נעלמה מן המשתלות וחבל. כל היודע דבר על מקום המצאה מתבקש להודיע.

ריחות של שלוה עולים משדות העמק הנפרש לפנינו. חיטים ושעורים, שיבולים ומלענים. אלף צבע ודגן, מתנועעים עם כל רוח קלילה. ואכן, ייצוג נאה יש למשפחת הדגניים לאורך כל מעגל השנה - כל סוג ותור הזהב שלו. דגני הנוי מגיעים אלינו במספר דגמים - זקופים, שפופים, מזרקתיים וכריתיים וכן בגבהים משתנים. ניתן להזמין אותם במבחר צבעים - סגול ארגמני, תכלת, צהוב, לבן מגוון ואפילו ירוק. מעלה אחת גדולה משותפת לכולם - תחזוקה מינימלית, עמידות בפני מחלות ומזיקים, השקיה מועטה, התאמה למרבית חלקי הארץ. ולמעט גיזום חידוש חד-שנתי בחלק מהמינים, אין צורך לגעת בהם כלל.

את החברות במועדון הזהב הם קונים בשתי דרכים. ראשית, יכולת ספיגת והפצת האור המדהימה שיש לשיבולי הפריחה (איתן אפשר לעשות שימוש לנוי גם לאחר שיבשו). המקדימים לפרוח באביב הם מיני בן-אפר המתערבבים בשיבוליהם בין פריחות העונתיים. בקיץ עולים תפרחות מיני הזיפנוצה וממלאים את הערים וצידי הדרכים בתחושה מהורהרת נעימה. אחריהם יופיעו שיבולי ליימוס החולות הצנועים, ולעומתם, נוצות הענק משובבות העין והלב של קורטדריה מכסיפה. אחרונים במצעד הפריחה ואולי הנאים  מכולם הם מיני המיסקנתוס מבודרי-השיבולת. מי שהשכיל לשתול כסמנתיון רחב-עלים לצד מרוה צחורה, יהנה עתה משילוב מושלם בין סגול ארגמני לזהב. את הדגניים מומלץ למקם במקומות מחושבים מראש, שם  יצליחו ללכוד את קרני השמש הנמוכות שמשני צידי היום ולהפיצן  בגינה, כך שנהנה גם מדגני בוקר וגם מדגני ערב.

התפרחות הענוותניות הללו, ילוו אותנו תקופה ארוכה עד לסוף הסתיו. במהלך הזמן הזה, יביטו מלמטה במבט מבויש העלים, שפרצו בגאווה צבעונית באביב. וכמו רוצים להידבק בענווה ההדורה שמעליהם, מסירים מעליהם בחורף את הבגדים הראוותניים שלבשו, ועוטים על עצמם שמיכה זהובה צנועה. זוהי תקופת הזהב השניה של הדגניים. תנו לדוחן הענף וזיפנוצה ארגמני להזהיב, הניחו למיסקנתוסים הענק והמפוספס לעמוד ביובשם ולהתנגד בהרמוניה לאדמות המוריקות של תחילת הגשמים.

את דגני הבר נמצא כמעט בכל מבט בארצנו הנחמדת. בשונה מדגני התרבות, רבים מהם חד-שנתיים, אולם אותן תכונות  מאפיינות גם אותם ואף עצומות יותר, שכן הם מכסים שטחים נרחבים לכל אופק וצובעים את ארצנו בזהב מן המלקוש ועד ליורה. אל תתנו לעונת הפריחה החורפית-אביבית שלנו להוליך אתכם שולל... שעתה היפה של ארצנו היא  שלהי האביב. הניגודיות המהפנטת שנוצרת בין צומח ליבש, בין חי למת, בין כל צבע לזהב שעוטף אותו. הביטו בכוכבי הקיפודן הכחול מרקדים עם שיבולי השועל, ראו את הנפית הכפופה טובלת בין שעורי הבולבוסין. לפעמים זה נחמד להיות תקוע בפקקי אחה"צ בדרך הביתה ולצלול אל ים השיבולים שמסביב...

סוף של שלכת זהובה

והנה הגענו אל התו האחרון בסימפוניה הזהובה בסול מז'ור (נשמה גבוהה- בתרגום חופשי) ומגלים, שהיא בלתי נגמרת. שנה אחרי שנה, בניצוח מתוזמן ומדויק, עולה הניגון העתיק. עצי היער נאספים ביחד ומתעטפים בטליתות של אש מפני רוחות הסתיו הצוננות. דמויות ענקים מתהלכות בתוכנו, בלבוש מלכות ועטרת זהב. זוהרות בחשכת העיר, מכוונות את תנועת האנשים הביתה. עכשיו  זה שלכת.

רבות יצאה נפשנו אל ניחוחות הסתיו הזהוב שמעבר לים. ועל מה ולמה? הרי יוכל כל תושב הר להעיד, בזמן שהוא יושב תחת גפנו המאדימה ותאנתו המצהיבה ומביט אל האלות העולות באש, אל כליל החורש והאשמר הקוצני, אל העוזרר האדום והרימון המזהיבים - שאכן התברכה ארצנו בכל עלי דמיטב.

אך אין השלכת הזהובה הנכספת, נחלתה הבלעדית של גבירת ההר. אנסה, ברשותכם, לשבור סטיגמה ישנה ולנסות ולשרטט חתך זהב שיעבור לאורך השרון ומישור החוף ויקנה לתושביהם מראה נפלא זה. דמיינו לעצמכם חורשות ורחובות של לגרסטרמיה הודית, ספיון השעוה, דולב מזרחי וקליפורני, אגס קלרי ואפרסמון, מיש מערבי וליקווידמבר וכמובן  אוג הדונג המופלא. צריך להילחם בדעות הקדומות ובמלחמה כמו במלחמה צריך להיעזר באלות, ברימונים ובאלונים - שסוע ותולע.

הזדמנות נפלאה עומדת לרשותנו השנה - שנת השמיטה הנותנת לנו זמן איכות להתבונן סביב, להבין, ללמוד, לתכנן ולהתכונן. סוף האביב, תחילת הקיץ - זה הזמן לצאת בעקבות רגעי הזהב של הטבע ולאסוף אותם אל לבנו ואל גננו. תרשו לעצמכם להתבונן בגן בלי למהר. בלי לשתול ולהצטער. איך ישתלבו צמחי הזהב? היכן זורחת השמש הבוקר, והיכן היא תשקע בסתיו? כיצד נכנס הטבע אל גננו? ואולי אפילו אל נפשנו?

רגע לפני שנפרד, נזכיר חבר ותיק, אחרון וחביב מכל, שמאז שהגיע אל שמורת העין הזריע את עצמו בצניעות בכל מקום והשתלב בהרמוניה מושלמת עם הסובב אותו, עד כי כמעט ולא מבחינים בו, כאילו היה אחד מן העשבים. אך זהו הדבק שמחבר את כל הגן למקשה אחת - מלעניאל דקיק (סטיפה). נכון, הוא אינו זהוב טבעי, אך השלוה שהוא מקרין בתנועתו האצילית, החיות שהוא מוסיף לגן והאווירה הזהובה שהוא יוצר, קנו לו את המקום הזה.

תם ונשלם רגע זהוב,

על עלים רבים עוד יכולתי לכתוב,

אך דוחקת שעה ועלי לעזוב,

אל שביל הזהב שבאופק הטוב

להמשך קריאה על צמחים בשרניים