כתבה: עפרה קורן צילומים: נורית חרמון

שישה הם עקרונות העיצוב הבסיסיים, והם שלובים זה בזה, ובאים לידי ביטוי בכל גן מוצלח, יהא גודלו אשר יהא, והרי הם לפניכם:


פשטות בתכנון גינה

פשטות בעיצוב משרה אוירה של שקט, תכונה הנדרשת ללא ספק מהגן כפינת מרגוע. שימרו על תכנון פשוט, למרות שאין זה קל. נסו לארגן את הרעיונות בראשכם בצורה מסודרת, ובהתאם לכך את האלמנטים בגן עצמו.
אין פירוש הדבר היעדר מורכבות או שטחיות, אך יש לסדר את האזורים והאלמנטים בגן בצורה עקבית והגיונית. לדוגמה: שתילה של פרחים רבים בצבעים רבים במעורבב, מסעירה ומבלבלת את העין, וערבוביה זו גם יוצרת אשליה של גינה קטנה יותר. במקום זאת, שיתלו פרחים בקבוצות, בכתמי צבע גדולים.
או למשל, אם הגינה צבעונית מאד, שמרו על השבילים והמעברים הבנויים בצבע ניטרלי ושקט על מנת שלא ליצור מראה צעקני מדי. זכרו שהדבר חשוב בעיקר בגינות קטנות שעלולות להיראות אף קטנות יותר באם התכנון "מבולגן".

אחידות והרמוניה בתכנון גינה

איכויות אלו קל יותר לראות בגנים מוצלחים ומבוססים מאשר ליישמן הלכה למעשה בשטח החשוף והראשוני. זאת מכיוון שקשה לראות בבהירות את המראה ההרמוני הסופי של הגן, בשלבים הראשונים של בניית הגינה ולפני התבססות מלאה של הצמחים.
האלמנטים הבנויים בגן הם בעלי אפקט מיידי ומדיד, בעוד שלצמחיה לוקח זמן רב יחסית על מנת להגיע למלוא תפארתה. לכן התאזרו בסבלנות.
על מנת לעורר תחושה של הרמוניה, נסו לדמיין את הגינה כשהיא כבר בוגרת, כשכבר מתקיימות בה המשכיות והתאמה בין החומרים לבין הסגנון. צבעי הצמחים צריכים להשלים הן זה את זה, והן את האלמנטים הבנויים שמהווים בעצם המשך של הבית עצמו מבחינת השימוש בחומר ובצבע.
הקשר צריך להיות כזה שכל פינה בחצר תיראה טבעית, כאילו שם מקומה מאז ומתמים, כאילו יצר אותה הטבע בעצמו.
נושא שחשוב להבליט, בתוך העיקרון הזה של אחידות והרמוניה, הוא נקודות המיקוד.
אלה הם המקומות בם נשברת ההרמוניה לטובת קונטרסט – צורה ארכיטקטונית חזקה שתבלוט בשטח (ראה להלן)


חזרתיות על צמח אחד בשביל כניסה לבית


איזון ומקצב בתכנון גינה

הדוגמא המוקצנת ביותר לאיזון היא שימוש בסימטריה מדויקת. למשל הצבת שני פסלים זהים משני צידי השער, או שני עציצים זהים עם צמחיה זהה משני עברי מדרגות הכניסה וכד'.
בגינה יישומו של עיקרון זה פירושו לדוגמא, להימנע ממיקום של אלמנט כבד ובולט בפינה אחת של הגן, אם אי אפשר להעמיד בפינה שמולו נקודת מיקוד נוספת לשם איזון. אין המדובר בעצמים זהים דווקא, אולם עליהם להיות דומים מבחינת משקלם האמנותי, ומבחינת הצורה בה הם תופסים את העין.
פסל בפינה אחת של הגן ניתן למשל לאזן, בעזרת שיח פיסולי ומיוחד בפינה הנגדית כאשר הם בעלי "משקל" וערך ויזואלי דומים.
באם עוסקים אנו בגינה הפרושה על מדרון, יש לזכור שצמח או אלמנט באזור המוגבה של הגינה תמיד ישקיף מלמעלה על החלק התחתון של המורד, ויגדיל, ויזואלית, את השיפוע. לכן כדאי לבלום את ה"גלישה" הזו בעזרת תכנון נכון ומיקום של צמח או אלמנט בולט בתחתית המדרון.
על מנת ליישם את עקרון האיזון יש לקחת בחשבון תכונות כגון גודל, צורה כללית ומרקם. צמחים אחדים נראים מסיביים יותר מאחרים. באופן כללי, צמחיה טרופית בעלת עלים גדולים וכבדים בירוק עז נראית כבדה ובעלת נוכחות יותר מצמחיה יובשנית שהיא בדרך כלל בעלת עלים קטנים ובהירים יותר, המרשרשים בכל רוח קלה.
כדאי כמובן להתחשב בפריחה ובצבעוניות הצמחים, אולם הפריחה היא בדרך כלל קצרת מועד ונעלמת לאחר מספר שבועות. צבע העלווה, צורת הצמח והאפקט הכללי חשובים יותר ומהווים משתנה חשוב במשוואת האיזון.
אחד הכללים בשתילה הוא שימוש במספר אי זוגי של צמחים. נשמע קצת מופרך, אבל הכלל הזה עובד, כי גם בטבע הצמחים לא מופיעים בכמויות סימטריות. המרווחים בין הצמחים או האלמנטים הם חשובים ביותר. הדבר קל יותר בתכנון פורמלי של צורות גיאומטריות מדוייקות, שכן המרווחים שווים בגודלם וניתנים למדידה מדויקת. בגינה ה"טבעית", הלא פורמלית, לעומת זאת, נדרשת הסתכלות יצירתית כלשהי. האתגר גדל בשל העובדה שיש להתחשב בגורם הזמן וניתן רק לדמיין את המראה העתידי. חשוב לזכור שאחד הדברים התורמים לאיזון הוא המקצב. המקצב פירושו חזרתיות של צמח או אלמנט מסוים מספר פעמים, במודולות או במרווחים קבועים ככל הניתן, על מנת ליצור תחושה של המשכיות. המשכיות ורצף תורמים למראה המאוזן וההרמוני של הגן כולו.

פרופורציה בתכנון גינה

על מנת ליישם עיקרון זה, יש לוודא שהאלמנטים השונים בגן – הן הבנויים והן הצמחיים, הן האנכיים והן השטוחים –כולם תואמים זה לזה בנוגע למימדיהם. קל יותר להצביע על בעיות ועל הוראות "אל תעשה" מאשר להסביר מה בדיוק צריך כן לעשות.
עצים גבוהים מדי ליד בית חד קומתי נמוך לדוגמה, יקטינו את הבית עוד יותר והוא ייראה כפוף וגמדי, וכמותו גם הגינה כולה. עץ אורן בודד למשל, בלב מדשאה שטוחה, יביא למראה משעמם וחסר פרופורציה. בדומה לכך, אזור מרוצף גדול מדי או פרגולה ענקית ביחס לבית ולחצר יקטינו את הגינה ויתנו תחושה שהבית משתלט על החצר כולה.
בעת השתילה קחו בחשבון את מרחב ההתפרשות של הצמח ואת השטח שיתפוס בבגרותו, כמו גם לאיזה גובה יתרומם. בעת שאתם בוחרים עץ, זכרו שלא להסתמך על מראה השתיל הקטן מהמשתלה, ובהחלט לא על כך שהגנן יגזום אותו כל הזמן על מנת לשמור אותו במידות הרצויות, שכן לא כל העצים מגיבים טוב לגיזום. כדאי לזכור שגם אם הגינה קטנטונת, אין הדבר מגביל אתכם למבחר של וורדים ננסיים, ערערים שרועים ופטוניות בלבד. כדאי לחשוב על אלמנט הגובה על מנת שלא לקבל מראה משעמם ושטוח בגן. לעתים קרובות, דווקא צמח גדול, פיסולי ויפה מראה, שיהווה נקודת מיקוד בגן, "יעשה את הגינה" כולה.

עניין ותנועה בתכנון הגינה

הגינה יכולה להכיל את כל העקרונות הקודמים עליהם דיברנו, ועדיין להיות משעממת למדי. אם ננסה להגדיר את עקרון ה"עניין" בגן, יקשה עלינו, שכל ההערכה מצויה בעינו של הצופה ומשתנה בהתאם לאינדיבידואל המתבונן. אולם ניתן לקבוע שכל דבר שימשוך את עין הצופה ואת תשומת לב המבקר בגן, יוכל להיכנס לקטגוריה זו.
אנשים מסוימים מוקסמים מצמחים מיוחדים, אחרים אוהבים אלמנטים דוממים כמו פסלים, יש כאלה שבריכות נוי "עושות" להם את זה וכו'. בגינה שלנו, שבדרך כלל מיועדת לעונג ולאו דווקא לתועלת – כל המטרה היא לספק עניין והנאה.
נקודות המיקוד הן בעלות חשיבות מרובה ביצירה של קומפוזיציה מעוצבת היבט.
אלמנט מים עשוי להוות נקודת מיקוד מושלמת בחלק מן הגינות, בעוד שפסלים, כדים דקורטיביים או שאר אלמנטים יועדפו בגינה של השכן.
זה המקום להדגיש שוב את נקודת המיקוד. נקודה כזו, בעלת עניין, תוסיף רבות לאימפקט הוויזואלי של הגינה.
נקודת המיקוד מתייחסת למיקום האלמנטים בקומפוזיציה הכללית של הגן. היא נוצרת כתוצאה מעצם חזק או אלמנט כלשהו, בעל נוכחות חזקה השובר את המקצב והקווים. יש לחשוב בזהירות היכן הוא יוצב וכיצד ייראה, אבל גם איזה סוג של תשומת לב אנו רוצים שימשוך, וכמובן – העצם הנבחר עצמו, צריך שיהיה ראוי לתשומת הלב המתמקדת בו.
בדומה לכך, רצף רתמי המוביל לנקודה שחסרה בה נקודת מיקוד – מוקד עניין – יוצר רושם של ריק או אכזבה. קומפוזיציה שהיא כולה שיווי משקל, ללא נקודות מיקוד דרמטיות, יכולה להיות מונוטונית.
אזורים שונים בגן יכולים ליצור אוירה מסוגים שונים, אבל הם מקדמים דינאמיות בתנועה.
קיימים מספר עקרונות ליצירת תנועתיות בגן. הדרך הפשוטה ביותר היא בנייה של מחסום לעין, בדמות קיר, גדר חיה או עץ. על המחסום להיות בגובה העין לפחות, כך שייצור תחושה של סקרנות לגבי מה מצוי בהמשך לו. בפינות ישיבה, כדאי שיהיה לעין טווח ראיה מוגדר, על מנת שתיווצר תחושה של תמיהה לקראת גילוי יתר אזורי הגן.
תחושה של מסתוריות וסקרנות יכולות להתעורר בשל שביל מתפתל שקצהו נעלם במקום נסתר כלשהו בגן או מאחורי עץ, כמו גם בשל ספסל או פינת ישיבה המבצבצים במעורפל מבעד לצמחיה. כל אלו תורמים לחשק "לגלות" את הגן, לראות מה מסתתר מעבר לפינה או מעבר לשורת השיחים הבאה.
צמחיה בעלת עלווה קלה ועדינה שכל רוח יכולה להניע אותה, שבילים מתפתלים ומתעקלים מעבר לפינות מסותרות – גם אלו ייצרו תנועה בגן ויוסיפו לו דינמיות וחיות.
גינה שנפרשת בבת אחת לעיני הצופה או המבקר, ולא משאירה מקום להפתעות ולגילויים קטנים, היא גינה משעממת. כדאי לזכור שאת ההפתעות הקטנות הללו ניתן ליישם כמעט בכל גינה.

מופע ושימושיות בתכנון הגינה

בעת התכנון, אחד הדברים שיש לתת עליהם את הדעת הוא שבכל עונה בשנה, יהיה משהו לראות בגן.
באביב יכול הדגש להיות על צבעי פריחה, בסתיו על עלווה בוערת בשלל כתומים ואדומים, בחורף שלנו ניתן לראות גם פריחה וגם פירות דקורטיביים של שיחים ועצים מסוימים – כל אלו מעניקים מופע מעניין לגן, ויש להביאם בחשבון בעת התכנון ובעת בחירת הצמחיה.
עקרון זה בעצם משלב ביחסיות את האסתטיקה עם הפרקטיקה.
למרות היותו האחרון המוזכר כאן, הוא חשוב בהחלט, שכן גינה שאינה ממלאת אחר הציפיות של המשתמשים בה, הרי שהיא מתוכננת גרוע. האימרה הוותיקה שטוענת ש"המראה צריך שינבע מהפונקציונליות" נכונה ביותר גם כאן, שכן בכל הנוגע לגן, גם אם יהיה יפה מאין כמותו – הרי שאם הוא אינו שימושי – אנו המשתמשים לא נרווה ממנו נחת.
עקרון זה הוא הבסיסי מכולם: שילוב הנוי עם השימושיות.

נסו ליישם ככל יכולתכם את כל העקרונות הללו בצורה מיטבית. זכרו לשמור על תחושה של דינמיות וחיות בגינה על ידי מתן תחושה של תנועה. שבילים מתעקלים תוך ניצול הפרשי גובה במגרש למשל, יכולים לסייע לכם בכך. בנוסף, הקפידו שהעין המטיילת או תועה בחלל לא תיתקל במראה של גדר חשופה ומשעממת או בקיר של מחסן מכוער. במקום זאת מקמו שם משהו מעניין שימשוך את תשומת הלב: מזרקה קטנה, פסלון או עציץ מעניין.

 להמשך קריאה על הרמוניה בגינה