ילדים ועצים ילדות ועצות

כתבו וצילמו: נעמה לוריה ארבילי, שי כץ*

בפתח כתבה זו, אני רוצה לחזור איתכם רגע לאירוע מכונן בחיי. לפני כשלוש שנים, כאשר בני נתיב היה בן 5, נאלצנו לכרות בגינתנו את עץ האלביציה הוורודה האהוב שלנו שמת בטרם עת (אגב, עץ זה היה צאצא/זריע של אחד מכמה מיני עצים שקיבל סבי בשנות החמישים מרות בנימין, במסגרת בחינת אקלום עצי נוי בעמק יזרעאל).
זמן רב עמד העץ היבש, עד שמצאנו את תעצומות הנפש הנדרשות לפרידה, שהגיעו לא לפני שהתפתח נצר מבטיח משרידי שורשי עץ האם, נצר שכולו תקווה או אולי זו פשוט הקארמה של העץ, להמשיך לחיות בגינתנו ולשמר את ההיסטוריה.
וכך, לכשהגיעה העת, גמלה בליבנו ההחלטה לכרות את העץ בשבת בבוקר. נתיב, שלא היה שותף להחלטה, בעודו טרוד במשחק בצידה האחר של גינת הבית, שמע את רעש המסור וסקרנותו הובילה אותו. תמונה אחת מספיקה כדי לשקף את עוצמת סערת הרגשות שאחזו בו למראה הנעשה. 

צילום: נעמה לוריה ארבילי

נתיב בעצם נולד למציאות בה יש עץ בדשא, מקום המהווה זירת משחק, לטפס, להתנדנד, לנוח בצל. עבורו, עד אותה השבת, לא היתה מציאות אחרת. כהורים, רק בדיעבד הבנו, כמה גדול ומשמעותי היה הקשר שנרקם בין הילד לעץ. הצטערנו מאוד על כך שלא גילינו מספיק רגישות ולא חשבנו מראש לערוך לו הכנה נפשית מוקדמת, או אולי אפילו לקיים יחד סוג של טקס פרידה.
הסיטואציה הזו נחרטה עמוק בנפשי והעניקה לי, הן כהורה והן כאשת מקצוע בתחום העצים, פרספקטיבה מפוכחת, כעין שיעור על פוטנציאל מערכות יחסים מיטיבות (כי יש גם אחרות) שיכולת להירקם בין בני אדם, צעירים כבוגרים, לעצים. כוונתי לקשר שנמצא ברובד גשמי ורגשי כאחד, קשר המבוסס על אהבה מתוך נתינה הדדית - העץ נותן לי צל ומחסה ואני נותנת לו הגנה, העץ נותן לי פירות ואני נותנת לו מים, העץ מלבלב ופורח ואני שמחה (זה עובד גם בסדר הפוך).
אוסיף כי עבור ילד, עץ יכול להעניק פרספקטיבה בריאה ביחס לגודל ועוצמה כשיעור בפרופורציה, העצמה ובטחון. כך גם תהליכי החיים של העץ כגון צמיחה והתחדשות, יכולים לשקף תהליכי ריפוי, יצירה וחיבור לטבע.
עד כאן הקדמה אישית. בהמשך הכתבה ננסה שי ואני לקשור כמה קצוות ולגעת במספר היבטים על "מה שביניהם".

כל ילד צריך שיהיה לו עץ לטפס עליו, צילום: נעמה לוריה ארבילי

ט"ו בשבט

ממש לפני כחודשיים חל חג האילנות, שאני אוהבת לכנותו במשחק מילים עם משמעות: ט"וּבִּי (באנגלית: To be = להיות טובים עבור העצים). השנה עבר עלינו החג בסימן שנת שמיטה. אמנם נבצר מאיתנו לטעת עצים, אך במסגרת עמותת אילנאי ישראל קיימנו פעילויות מקומיות למען קידום מטרות העמותה, בהן, משנה לשנה, אנו נוטעים בלב ילדים וילדות את האהבה לעצים.
אחת המטרות ששמה לעצמה העמותה הינה להעלות את המודעות הציבורית, באמצעות חינוך והסברה, לתרבות תחום הטיפול המקצועי בעצים ותוך כך חשיפה למקצוע האילנאי לציבור הרחב בכלל ולילדים בפרט.
לכולנו ידוע שילדים הם שגרירים אקטיביים, בעלי פוטנציאל אדיר ליצירת שינוי תודעתי, במיוחד בהקשרים סביבתיים.
הפעילויות שהועברו על ידי חברי העמותה מספקות לילדים חוויה ובה הכרות עם מקצוע האילנאי, שיחה על חשיבות נוכחות העצים בחיינו, תצוגת כלים לאבחון וטיפול בעץ, הדגמת טיפוס וטיפול בעץ וצידה במסרים חיוביים אותם יוכלו הילדים לשגרר.

ניר כהן בפעילות לילדי בית חינוך מתן, צילום: כפיר נדולק

רגע של עברית
אין זה מקרה שבעברית קיימת אנלוגיה באופן בו השורש "גנן" משמש לשתי משמעויות – גנן בגן הילדים וגנן בגן הנוי. בשני המקצועות נדרשת מלאכת הטיפוח וכן הגנה, מילה שאף היא נגזרת של אותו שורש.

ילד/עץ – הקבלה למעשה היצירה
ילדים ועצים (במיוחד בצעירותם) זקוקים לאהבה ומגע, הקשבה וחינוך. בשלב זה ניתן לכוונם כחומר ביד היוצר.
ילד/עץ מוגנים תחילה ברחם (האם/הזרע) וזקוקים לבית גידול בו קיים מצע איכותי ותנאים טובים כדי לצמוח, לגדול, להתפתח ולהשפיע מטובם.
ואילו אנחנו, כהורים/גננים מבקשים להעניק להם הגנה, תמיכה, עיצוב ולמידה. שיצאו לעולם ויתמודדו ביציבות, בטחון ובחוכמה, מול מציאות שלעיתים מלטפת ומגוננת ולעיתים מעמיסה ימי שרב, רוחות ושלגים.
כל ילד/עץ הוא יחיד ומיוחד, בבחינת עולם ומלואו, וזקוק להתייחסות אישית, שתיקבע בהתאם למכלול ממנו מורכבת אישיותו על תכונותיו, חוזקותיו וחולשותיו. לעיתים נדרש לתמוך ולחזק ולעיתים לסמוך ולשחרר....

עלינו, כהורים/גננים, מוטלת החובה והזכות להיטיב להכיר את המכלול, מבחינת יציבות/אי יציבות ריגשית ומבנית, וכן לִצְפּוֹת ולהבין את הפוטנציאל הגלום בו. לא נוכל לְצַפּוֹת/לכפות על ילד/עץ להיות משהו שהוא אינו יכול להיות, כנגד הטבע שלו.
עלינו להשכיל לעבוד עם הילד/עץ מתוך בסיס של היכרות מעמיקה, מבלי להיאבק. נגדל אותו ונגדל איתו, אל בגרותו היציבה, הבריאה ומאריכת השנים, כך שיגשים את עצמו במלואו.

עקרונות עיצוב ועצות לתחזוקת העץ הצעיר

תמיכה, הגנה, טיפול, עיצוב, התפתחות וגדילה הם כולם מונחים הרלוונטיים לשני העולמות – גם בעצים, טיפול נכון בשנות הגידול הראשונות יעשה את ההבדל בין עץ חסון ומשגשג לעץ "צולע" שאינו ממצה את הפוטנציאל שלו. פעולות פשוטות וקלות לביצוע, אשר ייעשו בשנות הגידול הראשונות, יכולות לחסוך בעיות רבות בעתיד ואולי אף חשוב מכך, לאפשר לנו להשיג את המטרות לשמן נטענו את העץ מלכתחילה – נוי, פרי, צל וכדומה. מבלי להיכנס עמוק מדי, נזכיר להלן את הפעולות העיקריות הנדרשות:
1) בחירת העץ במשתלה - בניגוד לילדים, עצים אפשר לבחור... והנה רשימה קצרה של דגשים עיקריים (מלמטה למעלה):
- שתיל מנותק ולא מקובע בשורשים משמעותיים לקרקע.
- השורשים במיכל או בשק לא יצרו "פקעת שורשים" ואינם מסולסלים.
- שתיל יציב ומאוקלם במיכל ולא הועבר לאחרונה (מצע השתילה "מאוכלס" בשורשים).
- צוואר השורש חשוף.
- במידה והעץ מורכב (פרי או נוי) החיבור בין הכנה לרוכב צריך להיראות מאוחה ויציב.
- נוף העץ יהיה מסועף וחיוני, הענף המוביל והענפים הצדדיים לא נקטמו.

גוש שורשים תקין, צילום: שי כץ

2) נטיעת העץ - זהו אולי השלב החשוב בתהליך ובו שוגים רבים וטובים. הדגשים העיקריים לשלב זה:
- קוטר בור הנטיעה - צריך להיות גדול פי שניים עד שלושה מקוטר גוש השורשים (נפח זה יאפשר לעץ לפתח במהירות ובקלות יתרה את מערכת השורשים).
- עומק בור הנטיעה - עומק הבור יהיה כזה שצוואר השורש יהיה במפלס הקרקע או גבוה מעט ממנו. צוואר השורש הוא אזור המעבר בין הגזע למערכת השורשים, יש להקפיד שלא יהיה מכוסה בקרקע. נתון מפתיע – מחקרים שונים גילו כי 93% מהעצים הניטעים על ידי גננים מקצועיים ניטעים עמוק מדי וכי 75% מהעצים במשתלות נשתלים עמוק מדי!
- ניקוז וחלחול בור הנטיעה - עצים רבים רגישים לניקוז לקוי, לכן חשוב לבדוק את ניקוז הקרקע בבור טרם נטיעת העץ. ניתן לעשות זאת ע"י הצפת הבור במים ובדיקת יעילות חלחול המים בתחתית הבור, האם המים מתנקזים ממנו לאחר מספר שעות. במידה ואין חלחול יש לבצע פעולת סידוק עד חלחול יעיל ו/או לשקול נטיעה במיקום מתאים אחר.

מצב לקוי של כיסוי צוואר השורש במיכל במשתלה, צילום: שי כץ

- הסרת שק/מיכל הגידול - אין לטעת עצים עם השקים שבהם גודלו. גוש שורשים איכותי הוא כזה שניתן לנתק מהשק ללא מאבק ומצד שני נשאר שלם ויציב יחסית לאחר הסרת השק.
- אופן מילוי וכיסוי בור הנטיעה - בזמן הנטיעה יש להימנע מהידוק קרקע אגרסיבי בדריכה – ההידוק יתבצע בעיקר בעזרת השקיה. שיטת הנטיעה בבור מוצף אינה מומלצת מחשש להתפרקות הגוש וקושי בייצוב העץ. לכן, עדיף למלא מחצית מהבור באדמת המילוי תוך ייצוב העץ ולהתחיל להשקות תוך מילוי שאר הבור. יש למלא את אדמת המילוי בהדרגה ולוודא שאינה "קורסת" פנימה לבור, אלא עוטפת את גוש השורשים כך שלא נותרים כיסי אויר סביבו.
- חיפוי הקרקע - מומלץ לחפות בחומר אורגני כגון שבבי עץ, וזאת בכל קוטר הבור שנחפר. שכבה בעובי 10-15 ס"מ תהיה מספקת תוך הקפדה שלא לחפות את צוואר השורש. את החיפוי כדאי לפזר לאחר פרישת צנרת ההשקיה (ראו בהמשך).
- דישון העץ - תוספת דשן בשחרור מבוקר ו/או אורגני (קומפוסט/הומוס) לאדמת המילוי חשובה מאוד להתפתחות תקינה של העץ. תוספת קומפוסט חשובה במרבית הקרקעות. אך הכמויות והמינונים תלויים במצב הקרקע טרם הנטיעה. בכל מקרה, אין להגזים בכמויות, מחשש להמלחת הקרקע.

3) תמיכת העץ - יד על הכתף
לאחר הנטיעה יש לתמוך את העץ הצעיר בעזרת 2-3 סמוכות שאותן יש לקבע מחוץ לגוש השורשים. בין הסמוכות לגזע יש לחבר באמצעות רצועות רכות, אלסטיות ורחבות, כך שהגזע מוקף אך לא קשור, מחשש לפצעי חיגור עתידיים. התנועה ברוח חשובה ונחוצה להתפתחות העץ בכלל והגזע בפרט ולכן, למרות רצוננו לייצב אותו ככל האפשר, יש לקבע את הרצועות בגובה כשליש עד מחצית מגובהו של העץ ולאפשר את תנועת הענפים והצמרת. רצוי להסיר את מוטות הבמבוק המייצבים וחוטי הקשירה שאיתם מגיע העץ בדרך כלל מהמשתלה, אלא אם המוט עדיין מכוון ענף מוביל.
את הסמוכות רצוי להסיר לאחר עונת גידול אחת או שתיים, לאחר בדיקת התבססות העץ, על ידי נדנוד עדין של הגזע והתבוננות בקרקע ובתזוזת הגוש, אם קיימת. נשאף שלא תיראה בקרקע כל תנועה של מה שהיה גוש השורשים המקורי. במהלך תקופה זו, יש לוודא כי הרצועות לא פוצעות את הגזע וכי הסמוכות נותרות יציבות בקרקע.

דוגמא מאנגליה להצבה תיקנית של סמוכות וחיפוי בשבבי עץ, צילום: שי כץ

4) השקיה
השקיה בטפטוף הנה השיטה הנפוצה בגינון בארץ. השאיפה היא לפזר את המים בכל קוטר בור הנטיעה שחפרנו ובעתיד אף יותר מכך ולכן, לאחר הנטיעה, יש לפרוש את צינור הטפטוף בצורת ספירלה, המתחילה במרחק 15-30 ס"מ מהגזע (תלוי בגודל העץ) ומתרחבת בהדרגה, כך שיהיו לפחות שני קווי טפטוף במרחק של 15 ס"מ אחד מהשני, מקובעים באמצעות מייצבים אל הקרקע. מומלץ שהמרחק בין הטפטפות יהיה 30 ס"מ, ספיקה לפחות 1.6 או 2.1 ליטר/שעה. משקים את הקרקע המקיפה את גוש השורשים המקורי. כך תתקבל הרטבה של גוש השורשים, אך גם של סביבתו הקרובה שאליה נרצה שיתפתחו השורשים.
את כמויות המים ומרווחי ההשקיה יש להתאים למין העץ, סביבת הגידול ואופי הקרקע ורצוי להתייעץ עם איש מקצוע בנושא זה. באופן הדרגתי ניתן יהיה לרווח בין ההשקיות ולעיתים רבות העצים יגיעו למקורות מים נוספים בגן, כמו ערוגות סמוכות, וייתכן וניתן יהיה לנתק אותם מהטפטוף שליווה אותם בשלבי ההתבססות. בכל מקרה, אם העץ עומד בפני עצמו, יש להרחיב עם הזמן את האזור המושקה בכדי לעודד את התפתחות השורשים והעץ כולו.

5) גיזום עיצוב

בכדי לכסות את נושא הגיזום והעיצוב של עצים צעירים נזדקק לכתבה שלמה ואף ליותר מכך. באנגלית יש המכנים את גיזום העצים הצעירים Training (= אימון). ככלל, ניתן לומר, כי בדומה לבני האדם, קל יותר לעצב עצים בעודם צעירים – פצעי הגיזום קטנים יותר, ההחלמה מהירה ויעילה יותר, כמויות הגזם קטנות יותר ועוד. עם זאת, כיוון שיש חשיבות גדולה ליכולת היצרנית של העלים והשפעתה על התפתחות השורשים, רצוי לאפשר לעץ להתבסס במשך עונת גידול או שתיים בטרם מבצעים גיזום משמעותי.

בעיקר בתחום זה, ניתן ממש בקלות למנוע בעיות גדולות העלולות לצוץ. נדרשת לצורך כך יכולת מסוימת להתבונן אל העתיד ולדמיין. אך מי שירצה ללמוד על הצורך וחשיבות העיצוב של עצים צעירים, יוכל להתבונן בעצים בוגרים שלא נגזמו ועוצבו בזמן. ברבים מאלו אנו נדרשים ונאלצים לעיתים לבצע פעולות חריפות שהיינו שמחים להימנע מהן – לדוגמה, הסרת ענפים נמוכים שלא הוסרו בזמן ותוך כך פעירת פצעים גדולים המתקשים להגליד והמהווים פתח לחדירת מחלות ומזיקים.
לא פעם אנחנו עומדים מול עץ בוגר ואומרים לעצמנו: "אם היינו חוזרים עשר שנים לאחור היינו מטפלים בענף הזה...". מזכיר לכם משהו?

לסיכום, בכתבה נגענו אפוא בתמצית המשמעות, המחייבת אותנו כהורים/גננים, איך "להיות" טובים (ט"ובי,To be ) עבור הילד/עץ שלנו.

* נעמה לוריה ארבילי, הנדסאית אדריכלות נוף, naama.l@hbagro.co.il

שי כץ, אגרונום, ממייסדי עמותת אילנאי ישראל.(תודה לאלעד מנור כהן על רשימת מחשבות מעוררות השראה).