בין עץ לדשא, החיים וחולקים מרחב מחייה משותף, מתקיימת תחרות מתמדת ומובנית על משאבי אור, מים וחומרי הזנה. הם ישגשגו יחדיו אם נשמור על שני היבטים באיזון עדין: תכנון וממשק תחזוקה. חלק ראשון בסדרה של שלוש כתבות.
מאת: נעמה לוריה ארבילי, שי כץ - עמותת אילנאי ישראל*
כמעט בכל פעם שתבקשו ממישהו לתאר תמונה של החצר בבית חלומותיו, יהיו שם כר דשא ובמרכזו עץ גדול ומרשים. העצים והדשא הם מרכיבים משמעותיים במרחב הבנוי והמגונן, ותרומתם לשוהים בו רבה וכוללת תועלות סביבתיות, ויזואליות ופונקציונאליות שאין להן תחליף.
אלא שהממשק בין העץ לדשא והצורך הפונקציונאלי והאסתטי בשניהם גם יחד, מעלה את השאלה כיצד לשמר דו-קיום בשלום בין מרבד ירוק, צפוף ואיכותי לבין עץ להתפאר בו ולשכב פרקדן בצילו. הדבר אינו מובן מאליו.
בין העץ לדשא, החיים וחולקים מרחב מחייה משותף, מתקיימת תחרות מתמדת ומובנית על משאבי אור, מים וחומרי הזנה. בבסיס תחרות זו עומד יצר ההישרדות הטבעי והבסיסי של כל אחד מהם ולעתים קרובות עד כדי "ניגוד עניינים".
השאיפה שלנו היא כמובן שהעץ והדשא ישגשגו יחדיו. על מנת להגיע ליעד זה, ראשית חכמה נעוצה בתכנון נכון ושנית בניהול ממשק תחזוקה נכון. שני היבטים, נפרדים וקשורים, הנוגעים כאמור לאיזון העדין בממשק המתקיים בין עץ ודשא, החיים זה בצד זה.
היות שהנושא רחב והדף קצר, כדי להעמיק בנושא ולהקיף בהסתכלות רחבה ומאוזנת (עד כמה שניתן), המתכללת גישות מקצועיות שונות, הן מצד "אנשי העצים" והן מצד "אנשי הדשא", יתפרשו הדברים על פני שלושה חלקים, שזה הראשון מביניהם.
לצורך תכנון נכון של גינה/גן, עלינו להגדיר ולדייק את מכלול השיקולים (פונקציונאליים ואסתטיים) המונחים לפתחנו, הכוללים צרכים, אילוצים, מגבלות, רצונות וחלומות, בעלי מדרג עדיפויות משתנה, הבאים בצד ו/או בשילוב עם תכונות מין העץ ותכונות מין הדשא. זאת במטרה לצלוח את משימת בחירת ה-עץ המיועד.
המשימה היא לאזן את המשוואה המתקיימת בין הדשא לעץ הוא לתת מקום לכל אחד בהתחשב בצרכים של כל צד, ממש כמו בזוגיות. על כך נרחיב בחלק השלישי של הכתבה.
בשני חלקי הכתבה הראשונים נתרכז תחילה בעקרונות ניהול ממשק התחזוקה המתקיים בין העץ והדשא, שהינו, בין השאר, נגזרת של תחרות הישרדותית כאמור, המציב בפנינו אתגרים תחזוקתיים עמם עלינו להתמודד, תוך הבנה והתבוננות מקצועית על מכלול השיקולים הפונקציונאליים.
נוסיף למשוואה משתנה נוסף הכרחי והוא הממשק שבין העץ והדשא לבין האדם (מגוון השימושים, מידת ואופן השימוש) והרי לנו אתגר כפול ומכופל.
אז איך בכל זאת ניתן לגדל באופן מיטבי עץ מעל דשא ודשא מתחת לעץ?
ניהול ממשק תחזוקה נכון הוא מפתח חיוני לאיכותם ולבריאותם של העץ והדשא, זה בצד זה. כאשר נדרש תאום וסנכרון בין הגורם המטפל בעצים לגורם המטפל בדשא.
לשם כך, נפרט להלן את ההיבט התחזוקתי הראשון בו עלינו להתמקד לצורך :ניהול ממשק תחזוקה נכון.
הפרד ומשול
לעץ ולדשא דרישות שונות למחייה. בהינתן שהם חולקים מרחב משותף ומתקיימת ביניהם קרבת שורשים, הטיפול באחד עלול להזיק לאחר. לפיכך, עלינו לנקוט בשיטת "הפרד ומשול" וכך למתן ולרכך, עד כמה שניתן, את נקודות החיכוך ביניהם.
קיימת חשיבות רבה לנקודת הזמן/המוצא בה מתקיים המפגש ולאופן בו עלינו לפעול. ישנן שלוש סיטואציות עיקריות להן נתייחס:
א. דשא הנשתל תחת עץ קיים - בסיטואציה זו יש לדאוג לכך שהדשא ייחשף למספיק שעות קרינת שמש ישירה.
ב. עץ צעיר הניטע בדשא קיים - בסיטואציה זו יש לתת יחס מועדף ו"לפנק" את העץ, על מנת לעזור לו להתבסס בסביבה התחרותית.
ג. העץ והדשא נשתלים יחדיו - סיטואציה המאפשרת "שוויון הזדמנויות" לניהול מושכל ומאוזן של המשוואה מראשיתה.
בשלוש הסיטואציות יש להביא בחשבון שלעצים יתרון יחסי מובהק והוא גובהם ביחס לצמחיה נמוכה בכלל ודשא בפרט. יתרון זה מאפשר לעצים לחלוש על משאב האור ולדכא את הדשא בשל הצל שהם יוצרים למרגלותיהם (במיוחד בסיטואציה א' - כאשר הדשא נשתל למציאות בה כבר קיים עץ מבוסס ומצל).
הדשא אמנם נמוך אך לא "פראייר", יש בכוחו לייצר מרבד צפוף בעל רשת סבוכה של שורשים דקיקים התופסים נפח נרחב, ומסוגלים לקלוט ולנצל באופן יעיל מאד את מירב המים הזמינים בסביבתם. הדבר עלול להוות בעיה במיוחד בקליטה והתבססות של עצים צעירים (סיטואציה ב').
בנוסף, בשל ממשק הדישון הנהוג במדשאות, המבוסס בעיקרו על תוספת חנקן, נוצרת עדיפות לסביבה מיקרוביאלית שבה יש יותר חיידקים ופחות פטריות (ביחס לסביבת גידול אחרת של עצים, כמו יער למשל). ככלל אצבע, ניתן לומר, כי העצים זקוקים לסביבה מיקרוביאלית עשירה יותר בפטריות מאשר מדשאות.
לפיכך, בסיטואציות א' ו-ב' ניתן לומר שהיתרון היחסי יהיה של מי שהיה שם קודם, בפרספקטיבה של הזמן. כך או כך התחרות היא צמודה והופכת את "מלחמת" ההישרדות של כל אחד לקשה יותר.
בשיטת "הפרד ומשול" כל שעלינו לעשות הוא להרחיק את מרבד הדשא מגזע העץ ולהסדיר גומה רחבה ("צלחת") חשופה מדשא סביב גזע העץ.
בעצים צעירים קוטר הגומה יהיה גדול ביחס לקוטר הגזע, זאת בכדי לאפשר התפתחות תקינה ונטולת תחרות בתת-הקרקע בין שורשי הדשא לשורשי העץ. ככלל אצבע ניתן לקבוע את קוטר הגומה כמכפלת קוטר הגזע ב- 10 (קוטר הגזע כפי הנמדד בגובה 20 ס"מ מעל פני הקרקע). לדוגמה: לעץ שקוטר גזעו כ- 10 ס"מ נסדיר גומה בקוטר כ- 100 ס"מ לפחות. אחת לתקופה רצוי להגדיל את קוטר הגומה בהתאם להתעבות הגזע.
בעצים בוגרים, בהם מערכת השורשים כבר מבוססת דיה וקוטרה על פי רוב גדול מקוטר חופת העץ, תפקיד הגומה הינו בעיקר בשמירה על שלמות קליפת הגזע מפני פגיעות מכניות. היות שהתעבות הגזע מתמתנת ככל שהעץ מתבגר, יש לשמור על יחס ויזואלי פרופורציונאלי בין קוטר הגזע לקוטר החופה. לפיכך, בעצים בוגרים ניתן לקבוע ככלל אצבע הסדרת גומה במרחק של 1 מ' לכל כיוון מהיקף הגזע. לדוגמה: לעץ שקוטר גזעו 60 ס"מ, נסדיר גומה בקוטר 260 ס"מ לפחות.
ריכוך התחרות
הרחקת הדשא מגזע העץ תסייע בידינו לרכך כאמור את התחרות על מרחב המחייה התת-קרקעי ובאמצעות ממשק תחזוקה יעיל ומיטבי למנוע נזקים נפוצים, כגון:
• פגיעות מכניות בגזע העץ הנגרמות כתוצאה מעבודה עם מכסחת בסמוך לגזע העץ.
• חיגור באזור צוואר השורש, הנגרם כתוצאה מעבודה עם חרמש מוטורי בצמוד לגזע (היכן שלא ניתן להגיע פיזית עם המכסחת). חוט החרמש פוגע ישירות בקליפת הגזע, ועלול לגרום לחיגור חלקי עד מלא.
• פגיעות של המכסחת ו/או החרמש בשורשים עיליים ושטחיים המצויים בעיקר בסביבת הגזע. מערכת שורשים עילית ושטחית שכיחה בעצים הגדלים במדשאות בשל אופי השקיית הדשא, המעודד זאת. במיני עצים מסוימים פגיעה בשורש תביא לעידוד פריצת נצרים ("סורי שורש"), כמו לדוגמה בעצי סיסם הודי, צפצפה מכסיפה ורוביניה בת-שיטה.
• עבודת החרמש באופן קבוע ותכוף עלולה לגרום להסרת שכבות קרקע ולחשוף אזור צוואר השורש יתר על המידה.
• הידוק ודחיסת הקרקע בקרבת בית השורשים של העץ עקב עבודות הטיפול בדשא והדריכה התכופה, בעיקר לאחר השקיה. טיפול בדשא בפארקים ובמדשאות גדולות נעשה לעתים קרובות על ידי מכסחות ממונעות כבדות המהדקות את הקרקע אף יותר.
פגיעות בגזע העץ עלולות לגרום להחלשתו בשל פגיעה במערכות ההובלה של מים ומוטמעים ו/או לחשיפתו למחלות ולמזיקים דרך נקודת הפגיעה. חשוב לזכור כי קליפת העץ היא שכבת הגנה חשובה והכרחית ולפיכך יש להגן עליה מפגעים, במיוחד באזור צוואר השורש.
יתרונות נוספים להסדרת גומה הינם:
• הגומה מאפשרת פרישת צנרת טפטוף להשקיה נפרדת וייעודית רק לעץ.
• את שטח הגומה ניתן לחפות בשבבי/רסק עץ. לחיפוי מעלות אקולוגיות רבות, כמו תרומה רבה לשמירה על לחות הקרקע, מהווה מצע לקיומה של פעילות מיקרוביאלית חיונית, מונע צימוח של עשבייה (ותוך כך את הצורך להסירה בהדברה ו/או בחרמוש), תרומה אסתטית סביבתית.
"הפרד ומשול" = גומה רחבה = Win win situation
מצד העץ - יצירת גומה מייתרת את הצורך בתנועת כלי עבודה בסביבת גזע העץ וכך נמנעים נזקים כאמור.
מצד הדשא - בעיקר בתחילת הדרך, שטח הגומה סבוך בשורשי העץ ומוצל במיוחד, כר שממילא אינו מהווה אזור אופטימלי לשגשוג הדשא.
עד כאן חלקה הראשון של כתבה זו. בחלקה השני, נפרט אודות היבטי תחזוקה נוספים בהם עלינו להתמקד לצורך ניהול ממשק תחזוקה נכון.
* ליצירת קשר עם נעמה לוריה
* עמותת אילנאי ישראל
להמשך קריאה על עצי נוי